דיכאון (Depression)

ראשי

תאור

המושג "דיכאון" הידוע בספרות הרפואית מזה אלפי שנים, אינו בהכרח מתאר שינויים במצב הרוח הנגרמים בעקבות אירועים קשים או טראומטיים, אלא מתייחס להסתמנות קלינית מגוונת יותר ששולטים בה עצבות ודיכאון.

לפעמים מופיע הדיכאון הקליני בעקבות אירועים כמו אֶבֶל ופרידה, אך הוא עמוק ומשתק יותר מהמאורע שהתחיל את התהליך עצמו.

תיאורים מדויקים של מצבי דיכאון הופיעו עוד בתקופה היוונית בכתביו של היפוקרטס, הרופא היווני שכינה את הדיכאון בשם "מלנכוליה". היפוקרטס תיאר מקרים שאופיינו במצב רוח ירוד, בקשיים בשינה, בירידה בתיאבון ובאי-שקט נפשי וגופני.

מחלת הדיכאון שכיחה ביותר. ממחקרים רבים עולה שהמחלה מופיעה כיום בגילים צעירים יותר מבעבר ותוקפת שיעור גדול יותר באוכלוסייה. הצפי של ארגון הבריאות העולמי הוא שבשנת 2020 מחלת הדיכאון תתפוס את המקום השני בתחלואה האנושית, לאחר מחלות לב וכלי דם. לא ברור מקורה של מגמה זו המשותפת לחברות מזרחיות ומערביות.

שינויים תורשתיים, השפעת סמים ואלכוהול, גורמים סביבתיים (כגון שינוי במבנה המשפחה, עלייה בשיעור הגירושים, עלייה בתוחלת החיים ובשיעור המחלות הכרוניות), נחשבים כולם כסיבות אפשריות הגורמות לעלייה בשיעור חולי הדיכאון.

אישה בדיכאון יושבת בחדר חשוך


עובדות מרכזיות המתייחסות למחלת הדיכאון:

1. דיכאון מופיע בקרב 20%-15% מהאוכלוסייה, לפחות פעם אחת בחיים;
2. מחלת הדיכאון יכולה לתקוף בכל גיל, החל בילדים וכלה באנשים בגיל הזהב;
3. נשים לוקות בדיכאון בשיעור גבוה יותר באופן משמעותי מגברים;
4. כמחצית מהפונים לטיפול במחלת הדיכאון מקבלים טיפול שאינו מספק;
5. כ-30% מהמטופלים אינם מגיבים לטיפול הראשוני;
6. כ-15%-10% ממצבי הדיכאון עלולים להיות כרוניים בטבעם;
7. קיימת נטייה משפחתית ללקות במחלת הדיכאון;
8. התאבדות היא תמיד סכנה מאיימת במצבי דיכאון בינוני וקשה.

למול הנתונים המדאיגים הללו, יש גם נתונים מעודדים. מאז הוכנסה בשנת 1987 התרופה האנטי-דיכאונית פרוזאק, פותחו כשבע קבוצות של תרופות אנטי-דיכאוניות חדשות שמשפיעות על מגוון רחב יותר של מנגנונים ביוכימיים במוח, וגורמות לפחות תופעות לוואי. נוסף לכך, בעשור האחרון ניכרת התקדמות רבה בתחומי המחקר והידע של מדעי המוח. קרוב לוודאי שבשנים הקרובות יוכנסו לטיפול קבוצות נוספות של תרופות שהן פרי התקדמות זו. שני גורמים אלה מבטיחים תחזית אופטימית יותר לגבי הטיפול בדיכאון בעתיד.

שני מצבי דיכאון מרכזיים הם דיכאון קליני ודיכאון דיסטימי

בדיכאון קליני (נקרא גם דיכאון רבא או דיכאון מאז'ורי), האדם מדווח על מצב רוח ירוד במיוחד ועל חוסר הנאה מרוב הדברים שהוא עושה, נוסף למספר לא מבוטל של תסמינים.

בדיכאון דיסטימי האדם מתלונן על דיכאון בינוני שנמשך שנתיים או יותר ואינו מרפה כמעט. התסמינים הנוספים קלים יותר, אך על פי רוב כוללים הפרעה מסוימת בתפקוד הבין-אישי, קשיים בשינה וברמת האנרגיה ותפיסה קוגנטיבית שלילית הן כלפי עצמו והן כלפי החיים בכלל.

בשני מצבי דיכאון אלו, מומלץ טיפול בתרופות.

לפירוט כל סוגי הדיכאון, לחצו כאן

סימפטומים


ההגדרות של דיכאון משתפרות והולכות במהלך השנים, וכיום ברור שאבחון המחלה צריך להתבסס על הימצאותם של תסמינים ספציפיים. יש לציין שדיכאון יכול להשתרע על קשת רחבה של חומרה, מדיכאון קל עד לקשה ביותר, החל בדיכאון שמופיע פעם בחיים וכלה בדיכאון שתוקף לעיתים קרובות. אין ספק, שמצבי הרוח של האדם מושפעים מאוד ממצבו הפסיכולוגי. החיים בימינו מורכבים ואנו עדים להשפעות נרחבות, בהן קשיים כלכליים, אי-ביטחון מדיני, אלימות במשפחה וחוסר תמיכה, התמכרות לאלכוהול ונטילת סמים; וכן שינוי בערכים הלאומיים, כולל העומס הנפשי הניכר של המלחמות והתקפות הטרור. כל אלה גורמים לא פעם לתחושות של מצב רוח ירוד, לחוסר ביטחון ולחרדה בקרב אזרחי מדינות שחשופות לאלו.

תסמינים הכרחיים לאבחון דיכאון כוללים מצב רוח ירוד: ברוב שעות היום, כמעט מדי יום, לתקופה הנמשכת שבועיים לפחות; וירידה משמעותית בעניין או בהנאה ממרבית הפעילויות רוב היום, מדי יום, למשך שבועיים לפחות. מדד הזמן נועד לסייע לרופא להבחין בין ירידה במצב הרוח שהיא מישנית לאירועים בחייו של האדם, לבין ירידה במצב הרוח שהיא עמידה יותר, ומאפיינת את מחלת הדיכאון.

דיכאון הוא מצב קליני אשר אינו מתחשב בגיל, במצב הכלכלי או החברתי של הלוקים בו. ניתן לאבחן דיכאון, החל מגיל הילדות ועד לגיל זיקנה, גם בילדים וגם בקרב קשישים מעל גיל 90, אך יש לקחת בחשבון שהביטוי ההתנהגותי של הדיכאון שונה בכל גיל.

תסמיני דיכאון כוללים:

· איבוד עניין בפעילויות יומיומיות שגרתיות

· הרגשת עצבות ודכדוך

· הרגשה של חוסר תקווה

· התקפי בכי ללא סיבה נראית לעין

· בעיות בשינה

· קשיים בריכוז ובהתמקדות

· קשיים בקבלת החלטות

· עליה או ירידה במשקל שלא מתוך כוונה

· רגזנות

· חוסר מנוחה

· רגישות יתר

· תחושה של עייפות או חולשה

· תחושה שאתה חסר ערך

· איבוד עניין במין

· מחשבות אובדניות או ניסיונות התאבדות

· בעיות גופניות לא מוסברות, כמו כאבים בגב או כאבי ראש

תסמיני דיכאון שונים ומגוונים, משום שהוא מתבטא בדרכים שונות אצל אנשים שונים. לדוגמא אצל אדם בן 25 שיש לו דיכאון יופיעו תסמינים שונים מאלו שיופיעו אצל אדם בן 70. אצל חלק מהאנשים תסמיני המחלה חמורים עד כדי כך שברור שמשהו אינו כשורה. אחרים חשים מסכנים באופן כללי, או פשוט אינם מאושרים ואינם יודעים מדוע.


סיבות וגורמי סיכון

לא ידוע מהו הגורם המדויק להופעת דיכאון. 

כמו במחלות נפש רבות אחרות, הסברה היא שמגוון גורמים ביוכימיים, גנטיים וסביבתיים עלולים להיות הגורם למחלה, ביניהם:

גורמים ביוכימיים. מחקרים שעשו שימוש בהדמיה בטכנולוגיה מתקדמת, מעידים שאצל אנשים הלוקים במצב של דכאון מתרחשים שינויים פיזיים במוח. עדיין לא ברור בדיוק מה הם השינויים ומה חשיבותם, אך יתכן שבירור העניין יסייע בסופו של דבר בהגדרת הגורמים למחלה. יתכן שחומרים כימיים אלו הנמצאים באופן טבעי במוח – הם מכונים מעבירים עצביים וקשורים למצב הרוח, משחקים תפקיד בגרימת דיכאון. חוסר איזון הורמונלי יכול אף הוא להוות סיבה להופעה של דיכאון.

גורמים גנטיים. מחקרים מסוימים מראים שהופעת דיכאון נפוצה יותר בקרב אנשים שיש להם קרובי משפחה ביולוגיים הלוקים במחלה. החוקרים מנסים למצוא את הגנים הקשורים בגרימת דיכאון.

גורמים סביבתיים. גם הסביבה נחשבת במידה מסוימת כגורמת דיכאון. גורמים סביבתיים הם מצבים בחיים שקשה להתמודד איתם, כמו אובדן של אדם אהוב, בעיות כלכליות ומתח ברמה גבוהה.

אמנם אין נתונים סטטיסטים מדויקים, אך דכאון נחשב למחלה נפוצה למדי. דיכאון חוצה גבולות גזעיים, אתניים וסוציו אקונומיים – אף אחד אינו מחוסן מפני מצב של דכאון.

בדרך כלל דיכאון מתחיל בשנות ה- 20 המאוחרות לחיים, אך הוא עלול להופיע בכל גיל ולפגוע בכל אחד, החל מילדים צעירים ועד מבוגרים קשישים. נשים מאובחנות כחולות דיכאון פי שניים יותר מגברים, אולם יתכן שהסיבה לכך נעוצה בחלקה בעובדה שנשים נוטות יותר לחפש טיפול נגד דיכאון.

הסיבה המדויקת להופעת דכאון אמנם אינה ידועה, אך החוקרים מצביעים על מספר גורמים שכפי הנראה מעלים את הסיכון להתפתחות המחלה, או גורמים להתפרצותה, ביניהם:

· קיומם של קרובי משפחה ביולוגיים הלוקים במצב של דכאון.
· היסטוריה של התאבדויות במשפחה
· אירועים הגורמים ללחץ בחיים, כמו מוות של אדם אהוב.
· מצב רוח דיכאוני בתקופת הנעורים.
· מחלות כמו סרטן, מחלות לב, אלצהיימר או איידס.
· שימוש ארוך טווח בתרופות מסוימות, דוגמת תרופות מסוג מסוים לטיפול בלחץ דם גבוה, 
  כדורי שינה ובמקרים מסוימים גלולות למניעת היריון.

תופעות נלוות וסיבוכים

דיכאון הוא מחלה רצינית שעלולה להכביד מאד על יחידים ועל משפחות. דיכאון שאינו מטופל עלול להתדרדר ולהגיע למצבים של נכות, תלותיות והתאבדות. דיכאון עלול להוביל לבעיות רגשיות, התנהגותיות, בריאותיות ואפילו משפטיות וכלכליות קשות, המשפיעות על כל תחומי החיים. 

הסיבוכים של דיכאון עלול לגרום או להיות קשור בהם כוללים:

· התאבדות
· התמכרות לאלכוהול
· התמכרות לחומרים
· חרדה
· מחלות לב ומחלות אחרות
· בעיות בעבודה או בלימודים
· עימותים בתוך המשפחה
· קשיים במערכות יחסים, בידוד חברתי.

אבחון ובדיקות

אבחון ובדיקות

אבחון דיכאון מתבצע על ידי תשאול של רופא / מטפל לגבי מצב הרוח והמחשבות, במהלך פגישות רפואיות שגרתיות. לעתים הנבדק מתבקש למלא שאלון שיסייע במציאת תסמינים של דיכאון.

כאשר הרופאים חושדים שהמטופל לוקה בדיכאון, הם מבצעים סדרת בדיקות רפואיות ופסיכולוגיות. בדיקות אלו מסייעות בשלילת קיומן של מחלות אחרות שעלולות להיות הסיבה לתסמינים, הן עוזרות בקביעת אבחנה ובמציאת סיבוכים אחרים הקשורים למצב. 

בדיקות אלו כוללות בדרך כלל:

· בדיקה גופנית.

· בדיקות מעבדה

· הערכה פסיכולוגית

קריטריונים לאבחון של דכאון

קיימות מחלות רבות שאחד מהתסמינים שלהן הוא דיכאון. הערכת הרופא או המטפל הנפשי מסייעת לקבוע האם מדובר במחלת דיכאון קשה, או באחת מאותן מחלות אחרות שמזכירות לפעמים דיכאון קשה, ביניהן:

הפרעת הסתגלות. הפרעת הסתגלות היא תגובה רגשית חריפה לאירוע קשה בחיים.זוהי מחלת נפש הקשורה למתח נפשי ועלולה להשפיע על הרגשות, המחשבות וההתנהגות

מאניה דיפרסיה. סוג זה של דיכאון מתאפיין במצבי רוח משתנים מקצה אל קצה.

ציקלותימיה. ציקלותימיה, או הפרעה ציקלותימית היא סוג של מאניה דיפרסיה קלה.

דיסתימיה. דיסתימיה היא מחלה פחות קשה, אך יותר כרונית מדיכאון.

דיכאון שלאחר הלידה. דיכאון שמופיע אצל אמהות חדשות, בדרך כלל חודש לאחר הלידה.

דיכאון פסיכוטי. דיכאון קשה המלווה בתופעות פסיכוטית כמו הזיות.

הפרעה סכיזואפקטיבית. הפרעה סכיזואפקטיבית היא מחלה הכוללת מאפיינים של סכיזופרניה (שסעת, פיצול אישיות) ושל הפרעת מצב רוח.

דיכאון חורף. סוג זה של דיכאון קשור לחילופי העונות ולחשיפה בלתי מספקת לאור השמש.

דיכאון קשה נבדל מהמחלות המפורטות לעיל בתסמינים ובחומרתם.


מניעה וטיפול

טיפולים ותרופות

קיימים סוגים רבים לטיפול במצב של דיכאון. 

שיטות הטיפול המקובלות ביותר כוללות:

· תרופות (כמו ציפרלקספרוזק או פריזמה)
· טיפול נפשי
· טיפול בנזעי חשמל (ECT)

קיימים גם טיפולים נוספים עבור דיכאון, שנחקרו פחות מהטיפולים המקובלים, ביניהם:

· גירוי מוחי
· טיפולים משלימים ואלטרנטיביים.
במקרים מסוימים רופא המשפחה יכול לטפל בעצמו במצב של דכאון. במקרים אחרים יש צורך להיעזר בטיפול של מטפל נפשי מוסמך, כגון פסיכיאטר, פסיכולוג או עובד סוציאלי.

חשוב שהחולה ייקח חלק פעיל בטיפול במחלה . בעבודה משותפת, הרופא או המטפל והמטופל יכולים להחליט ביחד מהו סוג הטיפול הטוב ביותר במצבו של המטופל, זאת תוך התייחסות לתסמינים וחומרתם, להעדפותיו האישיות של המטופל, לכיסוי הביטוחי, ליכולת לעמוד בעלות הטיפול, לתופעות הלוואי של הטיפול ולגורמים אחרים. אולם יש מקרים בהם דיכאון הוא קשה עד כדי כך שרופא, אדם קרוב, או משגיח צריך להשגיח על הטיפול עד שהחולה יתאושש ויגיע למצב בו הוא יכול לקחת חלק בתהליך קבלת ההחלטות.

להלן תיאור מפורט יותר של סוגי הטיפול במצב של דכאון.

תרופות

קיימות בשוק עשרות תרופות לטיפול נגד דיכאון. רוב האנשים מצליחים להשיג הקלה בתסמינים של דיכאון באמצעות שילוב בין תרופות וטיפול נפשי.

רוב התרופות נגד דיכאון יעילות באותה מידה. אך חלק מהן עלולות לגרום תופעות לוואי חמורות ביותר. 

להלן השלבים המקובלים בהמלצה על תרופות נגד דיכאון:

בחירה ראשונה טיפוסית. רופאים רבים מתחילים את הטיפול עם תרופות נוגדות דיכאון המוכרות בשם - מעכבי ספיגת סרוטונין בררניים (SSRI) בחירה שניה טיפוסית. קבוצה של נוגדי דיכאון המכונה נוגדי דיכאון טריציקלים (TCA).

בחירה אחרונה טיפוסית. קבוצה של נוגדי דיכאון המכונה נוגדי מונואמין ואוקסידאז (MAOI).

תופעות לוואי של תרופות נוגדות דיכאון

לכל התרופות נוגדות דיכאון עלולות להיות תופעות לוואי בלתי רצויות. תופעות הלוואי מופיעות ברמות שונות של חומרה אצל המטופלים השונים. לעתים תופעות הלוואי הן קלות עד כדי כך שאין צורך להפסיק את הטיפול בתרופה. כמו כן, קיימות שיטות להתמודדות עם תופעות הלוואי. יתרה מזאת, לעתים קרובות תופעות הלוואי נעלמות או מתמעטות תוך שבועות ספורים מתחילת הטיפול בתרופה נוגדת דכאון.

טיפול נפשי

לעתים קרובות נעשה שימוש בטיפול פסיכולוגי במקביל לטיפול התרופתי. טיפול נפשי הוא שם כולל לטיפול נגד דיכאון באמצעות שיחות על המצב ועל עניינים הקשורים בו עם מטפל נפשי. טיפול נפשי מכונה גם טיפול, טיפול באמצעות שיחה, יעוץ או טיפול פסיכוסוציאלי.

טיפול בנזעי חשמל

בטיפול בנזעי חשמל (ECT), מעבירים זרמי חשמל דרך המוח, על מנת לעורר התפרצות.

אשפוז

לעתים רחוקות דכאון חמור עד כדי כך שהוא דורש אשפוז במחלקה פסיכיאטרית. גם במקרים של דיכאון חמור לא תמיד קל להחליט שאשפוז הוא הטיפול ההולם. במידה וניתן לטפל בחולה באותה מידה של יעילות, או אפילו באופן יעיל יותר, מחוץ לכותלי בית החולים, סביר להניח שהרופא לא ימליץ על אשפוז.

אשפוז במחלקה פסיכיאטרית, מומלץ בדרך כלל רק במקרים שהחולה אינו מסוגל לטפל בעצמו כיאות, או כשיש חשש ממשי שהוא עלול לפגוע בעצמו או במישהו אחר.

מניעה

אין דרך למנוע דיכאון. אולם נקיטת צעדים לשליטה במתחים, להעלאת רמת העליזות ורמת ההערכה העצמית עשויה לעזור. תמיכה מצד חברים וידידים, במיוחד בתקופות משבר עשויה לסייע בהתגברות על המצב. בנוסף, אם מטפלים בבעיה מיד כשמופיע הסימן הראשון, יש אפשרות למנוע את החמרתה של דיכאון. טיפולי תחזוקה ארוכי טווח יכולים אף הם למנוע הישנות של תסמיני דכאון.

טיפולים אלטרנטיביים

יש אנשים המבקשים להקל על תסמיני דיכאון באמצעות שיטות של רפואה משלימה או אלטרנטיבית. שיטות אלה כוללות שימוש בתוספי מזון וטכניקות גוף-נפש. 
להלן פירוט של מספר תוספי מזון נפוצים לטיפול במחלת דכאון:

· היפריקום פרפוראטום. מוכר גם בכינוי סיינט ג'ונס וורט.
· SAM-e.
· חומצות שומן אומגה 3.

טכניקות של גוף-נפש שנעשה בהן שימוש להקלה על תסמיני דיכאון כוללות:

· דיקור
· יוגה
· מדיטציה
· דמיון מודרך
· טיפול באמצעות עיסוי.






פורומים, חרדה

הודעה
מחבר
תאריך/שעה
כאבי מפרקים כתופעת לוואי דנה 21/09/2019 18:07
  • הי בעבר לקחתי רמוטיב אחרי שהעלתי את המינון ל500 כעבור זמן התחלתי להרגיש כאבי מפרקים בכל הגוף רק כאשר התחלתי לרדת במינון עד הפסקת התרופה התופעה נעלמה כעת התחלתי לוסטרל ממש בהתחלה מינון קטן ואני שוב מרגישה שהיד מתחילה לכאוב לי במפרק האצבע מה לעשות? האם זו תופעה מוכרת? האם אתה מכיר? האם לעבור למירו?

  • + הוסף תגובה
באותו נושא אני 21/09/2019 22:15
  • אציין שחיכיתי כשבוע בין התרופות האם יכול להיות שהרמוטיב נישאר עדיין בגוף ולא חיכיתי מספיק? אציין שבעבר לקחתי לוסטרל ולא קרה לי תופעה כזו התופעה היא חד משמעית מהרמוטיב ונעלמה עם הפסקתו מה דעתך? מה עלי לעשות?

  • + הוסף תגובה
מעבר מציפרלקס ללוסטרל נטע 21/09/2019 01:17
  • שלום ד״ר הרמן. בת 35 מטופלת כ7 שנים בציפרקס עקב חרדה מוכללת שמתבטאת במחשבות . אני כבר שנה בלופ של חרדה . לפני כחצי שנה הועלה לי עי הפסיכיאטרית שמכירה אותי שנים לציפרלקס 25 מג, לא מרגישה שינוי לטובה , הייתה התחלה של שינוי ושוב נפילה. הפסיכיאטרית משוכנעת שזה אוטוטו יחלוף לבד אבל הציעה לי לשיקולי אפשרות לעבור ללוסטרל. אשמח לשמוע את דעתך. מפחדת מכל השינוי והרע שזה עושה בהתחלה וגם האם בכלל יוכל להועיל לי יותר? איזה מינון? תודה רבה אשמח לתשובה סובלת מאד!

  • + הוסף תגובה
מעבר מציפרלקס ללוסטרל ד"ר יששכר הרמן 21/09/2019 17:13
  • מה שאתה מתאר הוא שעם הטיפול בציפרלקס אין שיפור משביע רצון. במצב כזה כדאי לעשות הערכה מחודשת של הטיפול, ולראות כיצד ניתן להשיג שיפור נוסף. ניתן לשקול החלפת התרופה, אך זה יכול להיות ערוך בנסיגה, ולכן לרוב אני ממליץ יותר על תוספת טיפול לחיזוק - וכאן יש כמה אפשרויות: - ריספרדל, או נוגד פסיכוזה אחר במינון נמוך. - למיקטל או מייצב מצב רוח אחר במינוו נמוך. - תרופה מרגיעה, קלונקס או בנזודיאזפין אחר (לא מומלץ, לרוב ההשפעה המיידית טובה, אבל היעילות פוחתת ונעלמת די מהר). התייעצי עם הפסיכיאטרית שלך מה נכון עבורך.

  • + הוסף תגובה
אוסידי ג'וני 21/09/2019 00:49
  • שלום דר הרמן אני סובל מחרדות כבר 7 שנים ב4 שנים האחרונות היבחנו אצלי אוסידי מחשבתי טופלתי מכל קשת הכדורים והשילובים והכדור היחיד שכרגע אני איתו רסיטל 40 הרגשתי שיפר של כמעט שבוע ועבר ושוב חרדות שאלה לי אלייך היא האם 60 רסיטל יעזור אני יודע שזה בעייתי לקבל 60 אבל הוא היחיד שנתן אור בקצה המנהרה לקחתי בעבר 300 פבוקסיל 60 פרוזק עם שילובים של אנטי פסיכוטיים למשך חצי שנה ויותר ולא היה שום שיפור והבנתי שהם הכי טובים לאוסידי אז התקווה שלי זה הרסיטל זהו אין יותר מה לקחת לחקתי מעל 20 כדורים בשילובים קשים 😔

  • + הוסף תגובה
אוסידי ד"ר יששכר הרמן 21/09/2019 17:10
  • רסיטל היא ככלל תרופה בטוחה. באה,ב היו פרסטמים עלך כך שרסיטל במינון גבוה יכול לגרום לסוג של הפרעה בהולכה חשמלית בלב אשר עלולה להיות מסוכנת. ניתן לבדוק את זה בעזרת בדיקות אק"ג פשוטות, ולראות אם מינון גבוה של רסיטל אכן מסוכן לך. כדאי להתיעץ בנושא זה עם קרדיולוג. אם תרשים האק"ג שלך תקין גם במינון גבוה יתכן וניתן להמשיך בו תחת בקרה של אק"ג.

  • + הוסף תגובה

הצטרפו לאינדקס הרופאים!