מום באד-כיארי

האבחנה מבוססת על בדיקת על-שמע עם דופלר, המראה היעדר זרימת דם בוורידי הכבד או בווריד החלול התחתון.

הטיפול במום באד-כיארי, משולב ודורש מעורבות של מומחים במחלות כבד, מחלות דם, רנטגן פולשני ומנתחי כבד. הטיפול ההתחלתי, נעשה לרוב בשיטות רדיולוגיות, בהן מוזרק חומר ניגוד לווריד החלול התחתון ולוורידי הכבד ובכך מאותר במדויק מקום החסימה הוורידית.

לאחר מכן, מנסה הרדיולוג להרחיב את הוורידים החסומים בעזרת צנתר מיוחד עם בלון בקצהו (Angioplasty). לעיתים משאיר הרדיולוג תומכן (Stent) באזור הווריד המוצר, בצורה דומה לנעשה בעורקים הכליליים בלב. במקביל, מבוצע בירור מקיף לאיתור המצב שבבסיס קרישיות-היתר, והחולה מטופל בתרופות נוגדות קרישה. במידה ולא ניתן להרחיב את הווריד המוצר, קיימת אפשרות של יצירת מעקף (Shunt), דרכו חלק מהדם המגיע לכבד מוסט לווריד החלול התחתון. המעקף מבוצע בשיטה רדיולוגית הקרויה TIPS, או בניתוח.

בשנים האחרונות מתגבשת ההבנה, כי במחלה קלה ניתן לטפל בתרופות משתנות ובנוגדי קרישה בלבד, ללא צורך בפעולות חודרניות. במקרים קשים של אי-ספיקה חדה של הכבד, או התפתחות צמקת, יש צורך בהשתלת כבד.