רמת אשלגן נמוכה בדם

היפוקלמיה (Hypokalemia) היא רמה של אשלגן בדם הנמוכה מ-3.5 מא"ק/ליטר. 
אשלגן הוא הקטיון התוך-תאי העיקרי בגוף. החלוקה של האשלגן בין המדור התוך-תאי והחוץ-תאי מושפעת מגורמים שונים כגון: אינסולין, pH בסיסי (אלקלוזיס) וקטכולאמינים המגבירים את כניסת האשלגן לתאים. כ-90% מהאשלגן מהתזונה נספגים במערכת העיכול ומופרשים בסופו של דבר בשתן, וכך נשמר האיזון של רמת האשלגן בגוף.

רמה נמוכה של אשלגן יכולה להיגרם בשלושה מצבים עיקריים:

1. ירידה בצריכה (Intake) של אשלגן בתזונה. מצב נדיר, מכיוון שהכליה יכולה להקטין את הפרשת האשלגן בצורה משמעותית. כך שברוב המכריע של המקרים, הפרשת האשלגן תהיה נמוכה מצריכת האשלגן היומית.


2. כניסה של אשלגן לתאים. כלומר, חלוקה מחדש (רה-דיסטריבוציה) של האשלגן בין המדורים התוך-תאי והחוץ-תאי. כלומר, ירידה בכמות האשלגן הנמדדת בדם ללא ירידה ממשית בסך הכול האשלגן בגוף. מצבים שגורמים לחלוקה מחדש של האשלגן הם: 
בססת (אלקלוזיס) - מכניסה אשלגן לתאים ומגבירה את הפרשתו בשתן; 
אינסולין - גורם למעבר של אשלגן לתוך התאים; 
מצב של עוררות (גירוי סימפתטי) עם הפרשה של קטכולאמינים כגון אדרנלין, אף הוא גורם לכניסה של אשלגן לתוך התאים. 
מצבים נוספים שגורמים להיפוקלמיה (רמת אשלגן נמוכה בדם) הם: גדילה מהירה של תאים הצורכים אשלגן לשם בנייתם, לדוגמה: יצירת תאי דם אדומים לאחר נטילת ויטמין B12 על ידי חולים עם חסר של ויטמין זה.


3. איבוד (הפרשת יתר) של אשלגן, היכול להתרחש בכמה דרכים:

א. איבוד אשלגן דרך הכליה. מערכת ה-Renin Angiotensin Aldosteron System - RAA גורמת לספיגה של נתרן ולהפרשת אשלגן מהכליה. לכן עלייה בהפרשה של אחד החומרים, גורמת להפרשת-יתר של אשלגן מהכליה, ולהיפוקלמיה.

ב. איבוד של אשלגן שלא דרך הכליה. במצב תקין מופרשים כ-10-5 מא"ק/יום של אשלגן בצואה. במקרים של שלשול מימי בכמות גדולה, או בגין נטילת-יתר של משלשלים ייתכן איבוד-יתר של אשלגן דרך מערכת העיכול. אם ההקאות מרובות יורדת רמת האשלגן וזאת משתי סיבות עיקריות: ירידה בנפח הנוזל התוך-כלי (התייבשות) שגורמת להפעלת מערכת RAA אשר מגבירה את ההפרשה של האשלגן בשתן; או בססת (אלקלוזיס) הגורמת אף היא לעלייה בהפרשת האשלגן בשתן. כמו כן תיתכן הפרשה עודפת של אשלגן כתוצאה מהזעת יתר.


ד"ר רוני ברוך

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007