סוכרת מסוג 1, סוכרת נעורים

כיום לא ידוע מה גורם לסוכרת נעורים אך ההשערה היא שהמחלה נגרמת כתוצאה מתגובה אוטואימונית של הגוף - הגוף תוקף את עצמו. תגובה זו הורסת את תאי בטא שבלבלב, שמייצרים אינסולין. תהליך זה יכול להימשך חודשים או שנים לפני הופעת תסמינים כלשהם[4].

בנוסף, לחלק מהחולים יש גנים שעברו בתורשה מההורים, אשר גורמים להם לסיכוי גבוה יותר לפתח סוכרת מסוג 1. עם זאת, רבים מהם לא ילקו במחלה, גם אם יש להם את הגנים. חשיפה לטריגר בסביבה, כמו לווירוס, נחשבת גם כגורם אופציונאלי התורם להתפתחותה של סוכרת נעורים. הרגלי תזונה ואורח חיים אינם בהכרח גורמים למחלה[2].

בדיקות נוספות שיכולות לעזור באבחון סוכרת הן[5]:

בדיקת גלוקוז אקראית – בדיקה שבודקת את רמות הסוכר בדם בנקודת זמן אקראית ומטרתה לבדוק את ערכי הסוכר בדם, ללא קשר למועד אכילה. תוצאות של 200 מ"ג/ד"ל ומעלה מרמזת על סוכרת, בעיקר אם היא מתקבלת בשילוב סימנים ותסמינים נוספים כגון השתנה תכופה וצמא קיצוני.

בדיקת סוכר בדם בצום – בדיקה זו נעשית לאחר צום לילה (8 שעות לפחות). תוצאות שבין 100 ל-125 מ"ג/ד"ל יכולות להעיד על טרום סוכרת, ומעל ל-126 מ"ג/ד"ל בשתי בדיקות נפרדות, על סוכרת.

למרות שבדיקות אלו יכולות לאשר את קיומה של המחלה, הן אינן יכולות לזהות את סוג הסוכרת. במידה ותוצאות הבדיקה/ות אינן תקינות, יש לאבחן האם מדובר בסוכרת נעורים או בסוכרת מסוג 2.[3]

לצורך כך נהוג לבדוק את רמת הנוגדנים העצמיים בדם - נוגדנים שתוקפים בטעות את הרקמות והתאים הבריאים בגוף. נוכחותם של סוגים מסוימים של נוגדנים עצמיים שכיחה בסוכרת מסוג 1 אך לא בסוכרת מסוג 2.[3]

מכיוון שסוכרת נעורים יכולה להיות תורשתית, במקרים מסוימים ייתכן שיומלץ לבצע בדיקת נוגדנים עצמיים גם בקרב בני המשפחה אחרים. נוכחותם של נוגדנים אלו, גם ללא תסמיני סוכרת, מצביעים על נטייה של בן המשפחה לפתח סוכרת מסוג 1.[3]

אבחון מוקדם והקפדה על קבלת טיפול מתאים למניעתם של סיבוכים אפשריים, מהווים תנאי הכרחי לאיכות חיים קרובה לזו של אדם בריא.

סיבוכים מידיים של סוכרת נעורים

• היפרגליקמיה: עלייה ניכרת ברמת הסוכר בדם, המלווה בהתייבשות, כניסת הגוף למצב של הלם וחוסר הכרה. בחלק מהמקרים, במצב מתקדם, מתפתחת חמצת קטוטית (DKA) – היעדר מוחלט של אינסולין בגוף. מצב מסוכן שעלול להוביל למוות.
• היפוגליקמיה: ירידה ניכרת ברמת הסוכר בדם, המתבטאת בתופעות כגון חולשה, סחרחורת, רעב, דופק לב מהיר, הזעה, רעד, בלבול, אובדן ההכרה ובמקרים קיצוניים אף מוות.

כמו כן, סוכרת יכולה להגדיל את הסיכוי למגוון בעיות בריאותיות נוספות, שאינן בהכרח מופיעות באופן מידי. בטווח הארוך רמות גבוהות קבועות של גלוקוז בדם יכולות להוביל ל[6]:

מחלות לב ושבץ מוחי

סוכרת מסוג 1 עלולה לפגוע בכלי הדם הגדולים ולהעלות את הסיכון למחלות לב כמו התקפי לב, ולפגיעה במוח. יש לבצע בדיקת כולסטרול בדם ובדיקת לחץ הדם לפחות פעם בשנה. כמו כן, סוכרת מחמירה את השפעות העישון על הלב ולכן מומלץ להפסיק לעשן.

בעיות בכף הרגל

סוכרת עלולה לפגוע בכלי דם קטנים, להפחית את אספקת הדם לכפות הרגליים ולגרום לאובדן תחושה. משמעות הדבר היא שפציעות בכף הרגל לא מחלימות היטב. מאחר שחולים רבים לא תמיד מרגישים במקרים שבהם כף הרגל כואבת או פצועה, הדבר עלול להוביל לכיבים, לזיהומים ואף לכריתת גפיים.

חשוב לשים לב לדברים הבאים:

• שמירה על כפות הרגליים נקיות ויבשות כדי למנוע זיהום.
• לא לצאת יחפים החוצה כדי למנוע חתכים ופציעות.
• לנעול נעליים מתאימות ונוחות, שאינן לוחצות.
• לבדוק את כפות הרגליים כל יום.

יש לפנות לרופא/ה אחד מהדברים הבאים מופיעים:

• חתכים, סדקים או שלפוחיות.
• כאב או עקצוץ.
• רגליים רדומות.

כמו כן, מומלץ לבדוק את כפות הרגליים מדי שנה על ידי אח/ות או מומחה לכף הרגל.

מחלות עיניים

סוכרת יכולה לפגוע בכלי הדם בעיניים, מה שעלול לגרום לבעיות ראייה (רטינופתיה סוכרתית) ואף לעיוורון. יש לבצע מדי שנה בדיקת עיניים אצל רופא עיניים. בדיקת עיניים עשויה למצוא נזק לפני שהוא משפיע על הראייה, ובכך ניתן לטפל ולמנוע מחלות עיניים.

יש לפנות לרופא/ה עיניים במידה וחלים השינויים הבאים:

• הראייה מטושטשת, בעיקר בלילה.
• מופיעים כתמים צפים בשדה הראייה.
• ישנה רגישות לאור.

מחלות חניכיים

עודף סוכר בדם עלול להגביר את הסיכוי למחלות חניכיים וזיהומים. חשוב לשמור על בריאות הפה על ידי:

• צחצוח שיניים פעמיים ביום או שמירה על ניקיון התותבות.
• לבקר רופא שיניים באופן קבוע.
• לא לעשן - עישון מחליש את המערכת החיסונית ומקשה על הגוף להילחם בדלקת חניכיים.

יש לגשת מיד לרופא/ת שיניים אם צצות בעיות בפה כגון כאבים, דימום בחניכיים וריח רע מהפה.

באופן כללי, המטרה בטיפול בסוכרת נעורים היא לשמור על רמות סוכר בטווח הנורמה. לצורך כך יש להשתמש באספקה חיצונית של אינסולין; לבצע ספירת פחמימות, שומנים וחלבונים; להקפיד על תזונה בריאה, משקל תקין ופעילות גופנית. כאמור, הטיפול אינו מסייע בריפוי המחלה, אך הוא מונע את התקדמותה וכך מעכב או מונע סיבוכים. הטיפול מורכב ממספר פעולות בטווח הקצר והארוך[5].

אינסולין

כאמור, כל מי שסובל מסוכרת מסוג 1 זקוק לטיפול יומי באינסולין לכל החיים. לא ניתן ליטול אינסולין בצורה פומית מאחר שהוא מתפרק בקיבה וכך נמנעת פעולתו. כתוצאה מכך, אינסולין יש לקבל באמצעות זריקות או משאבת אינסולין[5]:

זריקות אינסולין - נעשה שימוש במזרק עם מחט עדינה או בעטי הזרקה, כדי להחדיר אינסולין מתחת לעור. סביר להניח שיהיה צורך בתערובת של כמה סוגי אינסולין לשימוש במהלך היום והלילה.

משאבת אינסולין – מדובר במכשיר בערך בגודל של טלפון סלולרי, המוצמד לגוף באופן קבוע. באמצעות צינורית המחברת בין המכשיר לעור הבטן, מוחדר אינסולין. המשאבה מתוכנתת לספק כמויות ספציפיות של אינסולין בהתאם לתזונה ולאורח החיים שהמטופל/ת מגדירים לה.

מערכת לולאה סגורה – זהו מעין לבלב מלאכותי. המכשיר מושתל לגוף והוא מחבר בין ניטור קבוע כל חמש דקות של רמות הגלוקוז בגוף, למשאבת אינסולין. המכשיר משחרר אוטומטית את הכמות הנכונה של האינסולין כשיש צורך בכך.

תרופות אחרות

במקרים רבים, תרופות נוספות יינתנו לאנשים עם סוכרת נעורים[5]:

• תרופות ללחץ דם גבוה – לצורך שמירה על בריאות הכליות.
• אספירין – נטילת אספירין על בסיס יומי עשויה להגן על הלב במקרים של סיכון מוגבר לאירוע קרדיווסקולרי.
• תרופות להורדת כולסטרול – בגלל הסיכון למוגבר למחלות לב בקרב חולי סוכרת, ישנה הקפדת יתר על רמות הכולסטרול ולעיתים יעשה שימוש בתרופות לצורך איזונן.

פעולות יומיומיות

• שמירה על משקל גוף תקין ועל תזונה נכונה, בעיקר הקפדה על רמת צריכת הפחמימות בכל ארוחה.
• בדיקה עצמית של רמת הסוכר מספר פעמים ביום באמצעות מכשיר הגלוקומטר.
• פעילות גופנית סדירה.
• הזרקה של אינסולין באמצעות מזרקים, עטי הזרקה או בעזרת משאבת אינסולין, מספר פעמים ביום.
• התאמת כמויות אינסולין לשינויים חדים כגון הופעה של מחלה אחרת, נסיעה לחו"ל ועוד, אשר עלולים להשפיע על רמת הסוכר בדם.

מעקב

• חשוב להיות במעקב קבוע אצל צוות מקצועי הכולל רופא/ה מומחה/ית לסוכרת, אח/ות סוכרת, תזונאי/ת, פודיאטור/ית (מומחה לרגליים) ועובד/ת סוציאלית. במסגרת המעקב נבדקים אזורי ההזרקה, רמות הסוכר בדם אל מול מינון האינסולין לאורך זמן, משקל הגוף, התפתחות גופנית וסימנים לסיבוכים ארוכי טווח של המחלה.
• יש לבצע באופן קבוע בדיקת המוגלובין A1C, לקביעת ממוצע של רמת סוכר לאורך זמן של שלושה חודשים, ובדיקת מיקרואלבומין בשתן, כדי לוודא שהתפקוד הכלייתי תקין.
• בדיקת רגליים – בדיקה עצמאית על בסיס יומי, כפי שצוין לעיל.
•  מעקב קבוע אצל רופאים מומחים כגון רופאי עיניים, רופא שיניים, מומחה ללב וכלי דם, וכל זאת כדי לעזור באבחון מוקדם של סיבוכים.

כאמור, מחלת סוכרת מסוג 1 אינה ניתנת לריפוי. עם זאת, ניהול נכון של המחלה באמצעות הקפדה על אורח חיים נכון, שמירה על רמות סוכר תקינות והימצאות במעקב סדיר, עשוי להעניק לחולי סוכרת איכות חיים טובה, ארוכה ונטולת סיבוכים, בדומה לאלו של אדם בריא.