דלג לתוכן

פסוריאזיס - מהי מחלת הפסוריאזיס, כיצד היא באה לידי ביטוי ואיך מתמודדים איתה?

פסוריאזיס היא אחת ממחלות העור הנפוצות ביותר, הפוגעת ביותר משני אחוזים מאוכלוסיית העולם. המחלה מתאפיינת בנגעים מוגדרים היטב, אדומים, המכוסים לרוב בקשקשת.

מאת: מערכת אינפומד
תאריך פרסום: 28/07/2011
3 דקות קריאה
פסוריאזיס היא אחת ממחלות העור הנפוצות ביותר, הפוגעת ביותר משני אחוזים מאוכלוסיית העולם. המחלה מתאפיינת בנגעים מוגדרים היטב, אדומים, המכוסים לרוב בקשקשת.

למרות שהמחלה יכולה להתחיל בכל גיל, מסיבות לא ברורות רוב המקרים מתגלים בגילאי הבגרות הצעירה (גילאי 20-30) או המאוחרת (50-60). הגורמים לפסוריאזיס לא ידועים, אולם אין ספק כי מדובר במגוון גורמים ותהליכי חולי: פסוריאזיס מופיעה בשכיחות גבוהה יותר באזורי חבלה, וגורמים סביבתיים רבים ידועים כבעלי יכולת להחמיר פסוריאזיס, ביניהם תרופות (ליטיום, חסמי בטא, תרופות נגד מלריה...), זיהומים שונים, ואפילו לחץ נפשי.

ידוע כמו כן כי המחלה בעלת מרכיב תורשתי חשוב, שכן בלמעלה מ-50% מן הלוקים במחלה קיים קרוב משפחה מדרגה ראשונה שאובחן בעבר כסובל מפסוריאזיס. אין כיום ספק שלמערכת החיסון תפקיד חשוב מרכזי בהווצרות המחלה (כך לדוגמא נמצאו שינויים בפעילות מע' החיסון האופייניים לחולים בפסוריאזיס, וכן טיפול בתרופות שונות שמשנות את פעילות מע' החיסון הוכח כיעיל ברוב סוגי הפסוריאזיס).

עם השנים מתפתחת ההבנה כי פסוריאזיס הוא שם כללי למספר תהליכי מחלה דומים, המחולקים לכמה סוגים:
הסוג הנפוץ ביותר של פסוריאזיס קרוי "פלאקי" (או "דיסקואידי")- הנגעים הפסוריאטיים מתפתחים לאט מאוד אם בכלל מרגע האבחנה. המיקום הנפוץ של הפלאקים, או הנגעים, הוא במרפקים, ברכיים, בישבן ועל הקרקפת. הנגעים בדרך כלל יבשים ומתקלפים, ולרוב לא פוגעים משמעותית באיכות החיים של המטופל.

סוג אחר של פסוריאזיס פוגע באזורים אחרים,בעיקר בקיפולי העור, מתחת לבית השחי, במפשעה, בכפל השד בנשים וכו', ולכן לעיתים קרובות הנגע אדום ולח (לא מתקלף), ולכן נוטה יותר לכאבים וזיהומים משניים.

פסוריאזיס ארופטיבי הוא תת סוג שנפוץ יותר בצעירים (וילדים), כאשר ההופעה פתאומית (ברוב המקרים באנשים ללא פסוריאזיס בעבר, אולם לעיתים מדובר בהחמרה פתאומית של פסוריאזיס פלאקי), ומאופיינת בכמות גדולה של נגעים מתקלפים ואדומים. לעיתים קרובות הנגעים מופיעים זמן קצר אחרי זיהום (דלקת גרון חיידקית בדרך כלל).

פסוריאזיס מוגלתי- מאופיין בהופעת נגעים מלאי מוגלה (פוסטולה), בדרך כלל על כפות הידיים והרגליים, אולם לעיתים גם על שאר הגוף. חשוב להבדיל את המחלה המוגבלת מבעיות עור אחרות כמו אקזמה. במידה וקיימת מעורבות של כל הגוף, בדרך כלל יחד עם הנגעים יופיע גם חום גבוה, שיחלוף עם חלוף ההתקף. הסוג הזה של פסוריאזיס נקשר בצורה חזקה במיוחד לגירויים ("טריגרים") שונים, ביניהם שינויים הורמונאליים (הריון, הפסקת טיפול בתרופות מקבוצת הסטרואידים), תרופות שונות וחומרים אלרגניים (סבונים מסויימים, מתכות ועוד).

מערכות אחרות שמושפעות מפסוריאזיס

אף שהפסוריאזיס פוגע בעיקר בעור ולכן הרופא העיקרי שמטפל במחלה הוא רופא עור, המחלה בדרך כלל מערבת מערכות נוספות בגוף.
בלמעלה ממחצית מן החולים יש מעורבות של הציפורניים (שקעים אופייניים, הפרדות הציפורן (אוניקוליזיס) ועוד. ב5-10% מן החולים (ובמחקרים אחרים בעד שליש מהחולים) יכולה להיות פגיעה במפרקים, כאשר לעיתים מדובר בפגיעה קשה מאוד הדורשת טיפול אגרסיבי לכל הגוף כדי לנסות ולמנוע נזק מתמיד למערכת השלד. בעוד לעשירית מן החולים (יותר בגברים) יש פגיעה גם בעין.

סיבוכי המחלה

פסוריאזיס היא מחלה לא נעימה, שיכולה לפגוע קשות באיכות החיים של המטופלים. בנוסף לכך, עם השנים מצטברות עדויות לכך שהדלקת הכללית שמאחורי הפסוריאזיס, כמו גם סיבוכים ספציפיים, גורמים לתחלואה ותמותה מוגברות בקרב חולי פסוריאזיס. בין השאר ידוע כי על סיבוכי המחלה נמנים:

1. זיהומים משניים, הן כתוצאה מן הפגיעה במחסומים הפיזיים של הגוף (העור) ובעיקר בגלל השינוי בפעילות מערכת החיסון (כתוצאה מן המחלה והטיפול בה).

2. פגיעה קשה (ארוזיבית) במפרקי הגוף

3. פגיעה במסתמי הלב, כולל מצב קשה ומסוכן הקרוי "התהפכות המסתם הדו צניפי" (mitral valve
(prolapsed

4. מצטברות עדויות לגבי סיכון מוגבר לתחלואה ותמותה קרדיו-ווסקולרית (התקף לב, שבץ וכו') וסיכון מוגבר לחלות בלימפומה בקרב חולי פסוריאזיס.

פרוגנוזה

פסוריאזיס קל כנראה לא מגביר משמעותית את סיכון התמותה, ולמעלה מ50% מן החולים יחוו רימיסיה (הקלה משמעותית בתסמיני המחלה) לאורך זמן. עם זאת, פסוריאזיס קשה (שוב, כנראה בגלל תהליך הדלקת הקשה שבבסיס המחלה) מהווה גורם סיכון חד משמעי לתמותה מוקדמת יותר.
בנוסף לכך, מחקרים רבים הראו שכיחות גבוהה יותר של הפרעות נפשיות, בראשן דיכאון, בקרב חולי פסוריאזיס, תחלואה נלווית עליה חשוב לתת את הדעת.
טיפול אגרסיבי ומעקב סדיר (גם בתקופות ללא המחלה) אצל רופא עור הם הבסיס לטיפול מוצלח, שיכול למזער וכנראה גם להעלים את ההשפעות ארוכות הטווח של פסוריאזיס.

האם המאמר עניין אותך?

נושאים מרכזיים

רופאים בתחום
ד"ר נדיה זבלוצקי
ד"ר נדיה זבלוצקי עור ומין
ד"ר הלנה מרטינז
ד"ר הלנה מרטינז עור ומין
פרופ' ארנון כהן
פרופ' ארנון כהן עור ומין
הצטרפו לניוזלטר השבועי של אינפומד
X
שדות המסומנים ב-* הינם שדות חובה

צור קשר

פרטים אישיים
פרטי הפנייה
תודה על פנייתך, אנו נשוב אליך בהקדם!

חזור לעמוד הבית
באנר הצטרפות

רופא, אתה עדיין לא חלק מאינדקס המומחים שלנו?

שווה לך להצטרף!
youtube ערוץ הוידאו של
Infomed
הפייסבוק
שלנו
instagram האינסטגרם
שלנו