בדיקות דם (Blood Test)

תשובה: ההמוגלובין שלך מעט נמוך (צריך להיות בין 12 ל-16) ובהתאם לכך גם כמות תאי הדם האדומים (RBC) וההמטוקריט (צריך להיות בין בין 36 ל-46). הסיבה הסבירה ביותר היא חסר קל של ברזל, שנובע גם מהדימומים הבלתי פוסקים, כפי שאת מתארת, וגם מהעובדה שאת בהריון. עלייך ליטול כדורי ברזל, דבר שאת וודאי כבר עושה. ספירת תאי הדם הלבנים שלך קצת גבוהה. את תוצאות העמסת הסוכר לא כתבת. עלייך לברר אצל הרופא המטפל שלך מהי סיבת הדימום. הריון הוא מצב שבו הנטיה לקרישיות עולה, ולא הנטייה לדמם. עליך לעבור בדיקת תפקודי קרישה ובדיקות נוספות, עליהן עליך להתייעץ עם הרופא המטפל שלך. בנוסף עליך לקחת ברזל אם עדיין אינך עושה זאת. בברכה, ד"ר שירי אורי - אינפומד

תשובה: נושא הגובה מטריד רבים מבני גילך. חשוב להבין שגורמים שונים משפיעים על הגובה הסופי שלנו, חלקם גנטיים וחלקם קשורים להשפעות סביבתיות, כמו תזונה, מחלות, או אפילו האיזור הגיאוגרפי בו אנו גדלים. הדבר החשוב מבחינה התפתחותית הוא לאו דווקא הגובה הסופי, אלא קצב הגדילה. קצב הגדילה שונה מאדם לאדם. צניחה פתאומית בקצב הגדילה, שלעיתים מלווה גם בצניחה בקצב העלייה במשקל, הוא נושא לבירור על ידי הרופא המטפל. את קצב הגדילה ניתן לחשב על ידי טבלאות ומחשבוני צמיחה שונים שנמצאים אצל הרופא המטפל או אצל מומחה לאנדוקרינולוגיה. באמצעות המחשבון הבא תוכל לחשב את הגובה שלך ביחס לגובה שאר האוכלוסייה. http://www.infomed.co.il/CalcDevlp.htm

תשובה: מומחה במחלות זיהומיות

תשובה: אף על פי שרמת הוויטמין B12 שלך היתה נמוכה יחסית בבדיקה האחרונה, היא עדיין תקינה. שנית, נימול הנגרם כתוצאה מחסר בוויטמין B12 מתחיל בקצות הגפיים, בחלק הדיסטלי, ומתקדם לחלק הפרוקסימלי, כלומר לכיוון הגוף. הנימול הזה גם סימטרי ומופיע בשתי הגפיים. לכן לא נראה כי הסיבה לנימול שלך הוא רמת הוויטמין B12. סיבה אפשרית אחרת לנימול בירך היא מצב שנקרא meralgia paraesthetica, אשר שכיח יותר בחולי סוכרת. מידע נוסף עליו תוכל למצוא לקרוא כאן: http://www.infomed.co.il/questions/q_071404_1.htm

תשובה: ערך הסמן CA-125 בבדיקות שביצעת תקין. תוצאה נורמלית אצל נשים היא מתחת ל-35u/ml. מידע נוסף לגבי סמן זה תוכלי למצוא באינדקס הבדיקות של אינפומד: http://www.infomed.co.il/medTest1.asp?tID=91

תשובה: לא ברור אם הבעיה שלך היא בשריר, בגיד או בעצם. טיפול בקרח יעיל לעצירת הנפיחות שנגרמת כתוצאה מקרע של סיבי שריר, פגיעה בכלי דם והצטברות נוזלים. כשהפגיעה בשריר או בגיד, יש לטפל בקרח במשך כמה ימים עד לעצירת הנפיחות, ולאחר מכן להתחיל בחימום הדרגתי ובפיזיותרפיה עד לאיחוי הקרע. אם הבעיה בעצמות השוקה או השוקית, יש לאבחן אם יש שבר או שבר מאמץ (מקרוסקופי) ולטפל בהתאם לממצאים. ד"ר ירון גרשוביץ - פיזיולוג מומחה במאמץ, בשיקום לב ובאימון רפואי לבריאות הלב

תשובה: האם עברת בדיקה ל-G6PD? האם ידועה רגישות למשהו? האם אתה סובל משלשולים? לא ברור לי אם התחושות שלך קשורות לפול שאכלת, למרות שייתכן בהחלט שכן. ייתכן שהפול היה מקולקל, או שיש לך חסר באנזים G6PD ולכן הופיעה התגובה. אם התחושות אינן חולפות, פנה לבדיקת רופא. ד"ר נעמה זנזורי - אינפומד

תשובה: שאלתכם מאד חשובה. צליאק היא מחלה בה כתוצאה מחשיפת המעי לגלוטן, החלבון הנמצא בקמח חיטה ומוצריו, מתפתחת דלקת, אשר הורסת את הרירית של המעי הדק. רירית המעי הדק חשובה מאד משום שדרכה נספגים כמעט כל אבות המזון שלנו. באנשים וילדים הסובלים מצליאק, רירית המעי הרוסה ולכן אין ספיגה של שומנים, חלבונים, פחמימות, ויטמינים, ברזל וחומרים רבים נוספים וחשובים. אצל כל אדם התמונה ההתחלתית של המחלה יכולה להיות שונה, ומתאימה לחומרת ההרס של רירית המעי הדק ולחומרים החסר בגופו בשל חוסר הספיגה. לדוגמה, חולה שלא סופג שומנים יסבול משלשולים מרובים ומצואה שומנית, חולה שלא סופג ויטמין K יסבול מבעיה בקרישת הדם, חולה שלא סופג פחמימות יסבול משלשולים מרובים וגזים, חולה שלא סופג ברזל יסבול מאנמיה של חסר ברזל, וכן האלה. בהרבה מקרים התמונה בהתחלה קלה וממוקדת לחוסר המסויים, ובהמשך היא מחמירה ומופיעים שלשולים וירידה במשקל בשל כך שכל אבות המזון אינם נספגים. מובן שישנם מקרים בהם הנזק לרירית אינו מתקדם לנזק טוטאלי, והחולים מצליחים לספוג חלק מאבות המזון, אולם מקרים אלה פחות שכיחים. אבחנה של מחלת צליאק נעשית על ידי בדיקות דם המזהות את הנוגדן הטיפוסי למחלה. זוהי בדיקת הדם שאצל בתך היתה חיובית, חזקה ומכוונת מאד למחלת צליאק. כמו כן, עושים ביופסיה של המעי כדי לבדוק את קיומם של התהליך הדלקתי ואת ההרס של הרירית. לאחר האבחנה, הטיפול במחלה הוא דיאטה נטולת גלוטן לכל החיים, דבר המוביל להתאוששות מלאה של רירית המעי הדק ולהיעלמות הסימפטומים של תת-הספיגה. זוהי אכן דיאטה לא פשוטה כלל ומאד מגבילה, אולם אי שמירה על דיאטה זו תוביל להיווצרות דלקת של הרירית והרס שלה. בשנים האחרונות מתחזקות ההוכחות לכך שדיאטה המכילה גלוטן בחולי צליאק, לא רק מובילה להרס של הרירית, לתת-ספיגה של אבות המזון ולתת-תזונה, אלא גם מעלה באופן משמעותי את הסיכון להתפתחות סרטן בלוטות הלימפה הסמוכות למעי. עובדה זו הובילה להמלצה הרפואית החד-משמעית, גם אם הסימפטומים של תת-הספיגה קלים, כמו אצל בתך, להקפיד בחומרה על דיאטה נטולת גלוטן. לסיכום, על אף העובדה שטיפול בתכשירי ברזל טבעי הובילו לשיפור בהרגשה של בתך הקטנה, דיאטה נטולת גלוטן, למרות שהיא קשה מאד, היא חובה עבורה, משום שהיא תמנע את האנמיה, את השלשולים, את הירידה במשקל ואת תת-התזונה שעלולים להופיע ולהוביל לפגיעה בהתפתחותה. הדיאטה גם תמנע התפתחות של סרטן בלוטות הלימפה. אין ספק שהמחלה אינה פשוטה והדיאטה אינה קלה, אולם חשיבותה היא עצומה, וכיום קיימים בכל רשתות השיווק מוצרים ללא גלוטן. רפואה שלמה, ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד

תשובה: ישנם כמה סוגים עיקריים של תרומבוציטופניה (מחסור בטסיות): Gestational thrombocytopenia - ירידה במספר הטסיות כתוצאה מההריון בלבד. לסוג זה אין כל משמעות, פרט לעובדה שיש מגבלות (כמו מתן אפידורל). תרומבוציטופניה אימונית - ייצור של נוגדנים נגד תרומבוציטים. סוג זה עשוי להשפיע על העובר ואף לגרום לדימומים בזמן הלידה, גם אצל העובר. תרומבוציטופניה עקב מחסור בחומרים חיוניים, כמו חומצה פולית, ויטמין B12 ועוד. גם בסוג זה יש סכנה לעובר, וכדאי מאוד להשלים את החוסרים. תרומבוציטופניה כתוצאה מנטילת תרופות (למשל קלקסאן), או כתוצאה מרעלת הריון. גם כאן נחוץ טיפול מיידי ושיפור המצב. על פי הנתונים שמסרת, נראה שאצלך מדובר בתרומבוציטופניה מהסוג הראשון, כלומר ירידה במספר הטסיות כתוצאה מההריון, ולכן לא נראה שנשקפת סכנה כלשהי לך או לעובר. אני ממליצה לך להמשיך במעקב. אם כל שאר הפרמטרים נורמליים, נראה שזו האבחנה הנכונה. בכל מקרה, אם את רוצה להסיר כל ספק, אני ממליצה לך לפנות להמטולוג. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד

תשובה:

מגוון רחב של ספרים וסרטים מפורסמים מציגים על פי רוב את חולי השסעת, או חולים במחלות נפש אחרות, כבני אדם אלימים ומסוכנים. אך זהו לא תמיד המצב. מרבית בני האדם הלוקים בשסעת אינם מסוכנים או אלימים. יתר על כן, החולים מעדיפים בדרך כלל להסתגר בתוך עצמם ולהתרחק מן החברה. אולם, ישנם מקרים אשר בהם חולים במחלות נפש, אשר צורכים בנוסף אלכוהול או משתמשים סמים, מציגים התנהגות אלימה ומסוכנת לסובבים אותם. מצד שני, חולים במחלת השסעת יכולים להיות מסוכנים לעצמם. התאבדות היא גורם המוות מספר אחד בקרב חולי שסעת