בדיקות דם הן שם כללי של מגוון בדיקות רחב מאד שניתן לבצע על ידי לקיחת דוגמית לתוך מבחנה, של דם מהגוף, וסריקתה במעבדה.
בדיקת דם מטרתה לבדוק ערכים של חומרים שונים המצויים בדם, למשל ספירה של מס' תאי הדם, ריכוז המלחים בדם, ורמות שונות של מרכיבי דם המעידים על מצבי חולי שונים, כגון: רמת המוגלובין שיכולה להעיד על אנמיה, רמת תפקודי כליה או כבד שיכולות להצביע על פגם בתפקוד מערכות אלה, רמת סוכר שיכולה להעיד על התפתחות סוכרת, רמות כולסטרול בדם ועוד. בנוסף ניתן ע"י בדיקת דם לזהות גורמים מזיקים שונים הנמצאים בגוף, זאת ע"י לקיחת תרבית מן הדגימה, וחיפוש אחר חיידקים, וירוסים שונים וכו' המסתובבים בזרם הדם.
צילום: shutterstock
מחלות קשורות
מגוון רב מאד של מחלות ניתנות לגילוי ומעקב ע"י בדיקת דם- אנמיה, בעיות קרישה, סוכרת, התייבשות, אי ספיקת כליות, מצבי דלקת, זיהומים שונים, מחלות של הכבד, סרטן הדם, נזק לשריר הלב ועוד.
מתי עושים את הבדיקה
בדיקת דם נעשית לרוב באופן שגרתי, לצורך מעקב בסיסי אחר בריאות האדם, אשר מבצע בדיקה אצל רופא באופן שגרתי. בעזרת בדיקות אקראיות אלה, ניתן לעיתים לגלות מצבי חולי שונים, שלא היו נותנים את אותותיהם לולא הבדיקה למשך זמן רב, וכך מקדימים להם טיפול. בדיקות הדם אשר מבצעים באופן שגרתי כוללות לרוב- ספירת מרכיבי הדם, בדיקת כימיה בסיסית בדם, רמת שומנים וכולסטרול וכן תפקודי כליה וכבד.
בדיקות דם ספציפיות נדרשות לביצוע במצבי מחלה, לשם זיהוי תהליך כלשהו שמתרחש בגוף. מגוון הבדיקות שיבוצעו תלוי בסימנים והסימפטומים שהחולה מציג, למשל- חולה שמגיע עם חום גבוה מאד, יתכן וסובל מזיהום, ותשלח בנוסף לבדיקות הדם השגרתיות גם בדיקה לתרבית דם, במטרה לנסות ולאתר את הגורם המזהם.
אוכלוסיות בסיכון
על נבדקים אשר נגועים במחלות זיהומיות, המועברות דרך הדם, כגון צהבת (הפטיטיס),HIV וכו' ליידע על כך את הצוות הרפואי לפני הבדיקה. מחלות זיהומיות אינן מהוות התוויית נגד לביצוע הבדיקה, אולם על הצוות הרפואי לנקוט באמצעי זהירות למניעת הדבקות.
אופן ביצוע הבדיקה
איך להתכונן לבדיקה
אין צורך בהכנה מיוחדת לבדיקה, אולם לפני ביצוע בדיקת דם שגרתית, יש לרוב לשמור על צום, במשך 12 שעות (מותרת שתיית מים בלבד). הסיבה לכך היא בכדי לאפשר מדידה מדויקת עד כמה שאפשר של הערכים הבסיסיים של החומרים בדם, שכן פירוק המזון בדם עלול להביא לבדיקה שגויה, וערכים מוגברים מהרגיל של סוכר, כולסטרול ועוד. לרוב אין מניעה בלקיחת תרופות, באם ישנן, לפני הבדיקה, אך מומלץ להיוועץ על כך עם הרופא.
אופן ביצוע הבדיקה
באופן שגרתי, בדיקת דם מבוצעת כאשר זרוע הנבדק מושטת הפוכה על גבי משטח ישר או שולחן. הבודק מהדק רצועת גומי סביב החלק העליון של הזרוע, על מנת לעצור עד כמה שניתן ובאופן זמני את זרימת הדם ביד, בכדי למנוע דליפה מוגברת של דם מאזור הדקירה. לאחר מכן, הנבדק מתבקש לכווץ את כף היד עד כמה שניתן, פעולה שמסייעת לבודק במציאת כלי דם טוב ללקיחת הדגימה, לרוב וריד באזור המרפק או האמה. לעיתים לוקחים את הדגימה מאזור גב כף היד. כאשר מאתרים וריד שנראה מתאים בגודלו, מחטאים את האזור ע"י מטלית ספוגה באלכוהול ודוקרים את הוריד ע"י מחט דקה, שמחוברת למבחנה, למזרק או ל"פרפרית" בדיקה. הפעולה מעט לא נעימה וגורמת לכאב קל בשל הדקירה. בהמשך הבודק שואב את כמות הדם הרצויה, בהתאם למס' מבחנות הבדיקה (מס' המבחנות הנדרש משתנה בהתאם לכמות וסוג הבדיקות המבוקשות מהמעבדה). בסיום השאיבה, מוצאת המחט בזריזות מן הוריד, ויש ללחוץ מייד על אזור הדקירה (ע"י מטלית), בכדי למנוע היווצרות שטף דם באזור. המבחנות נלקחות למעבדה לצורך בדיקה. לעתים יש צורך בניסיון דקירה שני או שלישי,זאת במידה ולא מצליחים לחדור לכלי הדם, או שלא מצליחים להוציא את כמות הדם הרצויה בפעם הראשונה. נדרשת סבלנות כלפי הבודק, שכן פעולה זו אינה תמיד פשוטה, אולם לרוב לוקחת כ-5-10 דק'.
אחרי הבדיקה
ניתן להפסיק ללחוץ על אזור הבדיקה לאחר כ-2-3 דק' או כאשר פוסק הדימום. לרוב מתפתח שטף דם קל באזור הדקירה, שחולף תוך מס' ימים ואינו דורש טיפול. לעיתים נדירות עלול להתפתח שטף דם משמעותי, כואב ונפוח באזור הדקירה, ויש לדווח על כך לרופא, על מנת לשלול זיהום באזור הוריד (פלביטיס), אשר דורש טיפול בחבישות חמות מס' פעמים ביום. הסיכון שקיים בבדיקת דם נובע מדגימה במחט נגועה בזיהומים, ולכן יש להימנע עד כמה שניתן מלבצע בדיקות דם במדינות עולם שלישי, ובאזורים בעולם בהם תנאי ההיגיינה אינם מוקפדים במלואם. במרפאות ובבתי החולים בארץ כל המחטים הן חד פעמיות.
פענוח תוצאות
יש לציין כי לעתים ישנן טעויות מעבדה, וכי כאשר ישנן תוצאות שחורגות מן הנורמה בצורה יוצאת דופן ושלא תואמות למצב החולה, יש לחזור על הבדיקה שנית.
סביר מאוד שחלק גדול מהתסמינים שאת חשה קשורים לחסרים התזונתיים מהם את סובלת. המלצתי היא לגשת תחילה לרופא המשפחה ולערוך בדיקות כלליות, שאינן בדיקות פולשניות. בהתאם לתוצאות בדיקות אלו, רופא המשפחה ימליץ על המשך הטיפול. ישנן ברחבי הארץ מרפאות לטיפול בהפרעות אכילה המשלבות טיפול רפואי, תזונתי ופסיכולוגי, ומומלץ להיעזר בהן. מצורפים קישורים למידע על כמה מהן: http://www.hadassah.org.il/.../מרפאת+הפרעות+אכילה.htm
אין טיפול תרופתי לעלייה של CPK לאחר מאמץ גופני. מחקרים הראו כי צריכת פחמימות וחלבונים לפני פעילות גופנית משפרת את תפקוד השריר ומורידה את רמת ה- CPK. מידע נוסף לגבי האנזים CPK תמצא כאן: http://www.infomed.co.il/medTest1.asp?tID=30
באופן כללי, יכולות להיות מספר סיבות לנשירת שיער: תורשתי שינויים הורמונליים מחלה רצינית תרופות שימוש מרובה בשמפו ובמייבשי שיער לחץ פיזי או נפשי הרגלי עצבנות: משיכה ותלישה של השיער כוויות הקרנות התקרחות מקומית (Alopecia Areata) זיהום פיטרייתי (Tinea Capitis) טריכוטילומאניה - התנהגות כפייתית שמאופינית במשיכה אובססיבית של השיער עד לתלישתו. בהחלט ייתכן שנשירת השיער אצלך נובעת מהבעיה ההורמונלית ממנה את סובלת, מהשימוש בגלולות (נשירת שיער היא תופעת לוואי נדירה יחסית אבל אפשרית של גלולות), מהלחץ הנפשי שבו היית נתונה, או מהשילוב של כל הגורמים ביחד. ייתכן שלאחר שתאוזני הורמונלית נשירת השיער תיפסק. זהו תהליך שיכול להמשך מספר חודשים. כמו כן, מומלץ להתייעץ עם רופא עור כדי לבדוק את הגורמים האפשריים לנשירה. רופא העור גם יוכל להמליץ לך על טיפולים אפשריים כגון: תוספת של ויטמינים ומינרליים או שימוש בתמיסת מינוקסידיל.
ישנם וירוסים רבים ושונים, רובם גורמים להגדלה של בלוטות לימפה. לא ציינת איזה וירוס אובחן אצלך, לכן אי אפשר להתייחס לשאלה באופן ספציפי. רמת ההמוגלובין שלך נמוכה מאוד. את הסביה לאנמיה כזו חובה לברר, אין להניח כי הסיבה היא הווירוס. ישנן סיבות רבות לאנמיה. סיבה אחת היא איבוד דם עקב פציעה או ניתוח, או בגלל דימום מתמשך, כמו מכיב או מטחורים. אנמיה עקב חוסר ברזל נגרמת בגלל מחסור בברזל החיוני לייצור המוגלובין. אנמיה המוליטית היא תוצאה של הרס מוגבר של תאי דם אדומים, בגלל חומרים כימיים רעילים, מחלות אוטואימוניות וטפילים, במיוחד מלריה, או בשל מחלות כגון תלסמיה או אנמיה של תאי חרמש, הקשורות לצורות לא תקינות של המוגלובין. אנמיה יכולה להיגרם גם בגלל פגם בייצור של תאי דם אדומים, כמו בלויקמיה או באנמיה ממארת. בדיקת דם סמוי בצואה אינה שוללת את רוב הסיבות לאנמיה. היא גם אינה שוללת אפשרות של דימום ממערכת העיכול, כי לעיתים הדימום אינו רצוף, וייתכן שביצעת את הבדיקה בדיוק כשלא היה דימום פעיל. לכן פני בהקדם לרופא המטפל להמשך הבירור. איחולי בריאות ד"ר נועה גולדשר מינרבי - אינפומד
וירוס ה- CMV (ציטומגלו-וירוס), הוא וירוס מקבוצת ההרפס. זהו וירוס שכיח, אשר לרוב נדבקים בו בשנות הילדות. מרבית האנשים נחשפים לווירוס זה בילדות. בדרך כלל הווירוס גורם לתסמינים קלים באדם. בעקבות חשיפה לווירוס, מערכת החיסון מייצרת נוגדנים מסוג IgM, ובהמשך הנוגדנים הופכים להיות IgG - זיכרון חיסוני. לרוב חולים במחלה פעם אחת, אך לפעמים אדם נדבק בווירוס כמה פעמים. לפי הנתונים שציינת, הבדיקה מלפני תשע שנים הראתה כי נחשפת לווירוס או חלית בגללו בעבר, ולכן הנוגדנים ל- IgG היו חיוביים. עם זאת, לא היתה מחלה פעילה בזמן הבדיקה, ולכן נוגדני ה- IgM היו שליליים. בבדיקה הנוכחית ה- IgM שלילי ולכן אינך חולה כעת, אולם רמת ה- IgG נמוכה, דבר שמשמעו שהזיכרון החיסוני נמוך, ולכן את עלולה להידבק בשנית. ייתכן שבנך אכן חולה ב- CMV. כפי שציינתי, זו מחלה שכיחה בילדים, ולרוב היא קלה. בכל מקרה יש להקפיד על היגיינה נאותה: לשטוף ידיים לאחר טיפול בו, על מנת לצמצם הידבקות אפשרית. אם את מרגישה כי נדבקת וחלית, אני ממליצה לפנות לרופא המשפחה או לגינקולוג על מנת לחזור על בדיקות הסרולוגיה ל- CMV כדי לראות אם יש שינוי בערכי ה- IgM וה- IgG. אם אשה נדבקת בווירוס ה- CMV במהלך ההריון, בייחוד אם זו ההידבקות הראשונה שלה, עשויה להיות סכנה לעובר. אני מפנה אותך לתשובות רלוונטיות נוספות בפורטל אינפומד: http://www.infomed.co.il/questions/q_072009_6.asp
בדרך כלל, כשיש חשש להדבקה של היילוד ב- CMV, מבצעים ספירת דם ליילוד לאחר הלידה, כדי לבדוק סימנים לווירוס, כגון רמת תרומבוציטים נמוכה או הימצאות תאים אטיפיים. גם לוקחים דגימת שתן, ובה בודקים אם הווירוס מופרש בשתן. זו בדיקה יעילה מאוד לאבחנה אם הילוד נדבק בנגיף או לא. אם שתי הבדיקות שליליות, סביר מאוד שהילוד לא נדבק בווירוס ה- CMV. בהצלחה ד"ר נעמה זנזורי - אינפומד
אתה מתאר מצב שבו במשך שנתיים וחצי אתה סובל משיעול ליחתי, עם החמרה בשיעול ותחושת מחנק. יכולות להיות סיבות רבות הגורמות להופעת שיעול ליחתי כרוני (ממושך). חלק מהסיבות הן עישון, מחלת ריאות חסימתית כרונית (כולל אסתמה), מחלות ריאה אחרות, סינוסיטיס כרונית, מחלות לב, החזר קיבתי-ושטי (ריפלוקס) ועוד סיבות רבות אחרות. ציינת כי אתה נוטל טיפול תרופתי ליתר לחץ דם. ישנן תרופות שיכולות לגרום לשיעול כתופעת לוואי. הקבוצה הידועה והשכיחה כגורמת שיעול היא קבוצת תרופות שנקראת מעכבי ACE, שאתה לא נוטל אותן. אבל התרופה Losartan (שהיא בדיוק אותה תרופה כמו Ocsaar, אבל מיוצרת על ידי חברה אחרת), היא תרופה ממשפחה "משודרגת" שגורמת לשיעול לעתים יותר נדירות, אך עדיין יכולה לגרום לכך. על מנת לשייך את תופעת הלוואי לתרופה יש להפסיק ליטול אותה למשך כמה שבועות, ולהחליפה בתרופה מקבוצה אחרת. Losartan יכולה גם לגרום לגודש באף ולהפרעה בסינוסים, שיכולים להוביל לשיעול (מנגנון שני לאותה תופעת לוואי), אם כי זו אינה תופעת לוואי שכיחה. לא ציינת אם אתה מעשן או אם עישנת בעבר, וגם לא ציינת אם השיעול מופיע בכל שעות היממה, בשינה או בעירות, אם יש לו קשר לשינוי תנוחה, אם הוא מופיע יותר בשכיבה, אם יש לו קשר למאכלים שאתה אוכל, ומהו בדיוק הבירור הגסטרואנטרולוגיה ובירור הריאות שעברת. בכל אופן, ציינת כי עברת ניתוח סינוסים לפני שבועיים. סינוסיטיס כרונית ודליפת ליחה והפרשות מהסינוסים לאף וללוע (מה שנקרא בלשון המקצועית PND), הן בין הסיבות השכיחות ביותר לשיעול כרוני, וסביר מאד להניח שאם היגעת לניתוח, זוהי הסיבה לבעיות שמהן אתה סובל, ולא תרופה זו או אחרת שאתה נוטל. השפעת הניתוח על השיעול אינה מיידית, ויש להתאזר בסבלנות עד להחלמה מלאה של האזור המנותח. אם כחודשיים-שלושה לאחר הניתוח לא תיפתר הבעיה, יש מקום להמשך הבירור, וניתן לעשות זאת על ידי פנייה לבדיקת רופא ריאות. רפואה שלמה ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד
קרישת הדם טובה מאוד, הערכים תקינים, וכך גם רמת החומצה הפולית. רמת הברזל בדם תקינה, אבל רמת הפריטין (המשקף את מאגרי הברזל בגוף) נראית נמוכה, אבל ערכי הנורמה משתנים בין מעבדות שונות. ערך של 17 עשוי ליפול בגבול הנורמה במעבדות מסויימות. ככלל, הערך נמוך ומשקף הידללות של מאגרי הברזל בגוף, והדבר המצריך התייחסות. יש לבדוק מהי הסיבה לכך (חוסר ברזל במזון, מצב לאחר לידה, דימום רב בזמן המחזור החודשי ועוד). ניתן להתחיל עם תזונה עשירה בברזל ולעקוב אחר השינוי במדדים, ובמידת הצורך ניתן לקחת כדורי ברזל. יש להיות במעקב הרופא המטפל. ד"ר שירי אורי - אינפומד
אכן תוצאות הדם מתאימות לאנמיה על רקע חוסר ברזל ששכיחה מאוד בגיל הזה על רקע תזונתי. מקובל לתת טיפול בברזל, ומומלץ לתת אותו עם מיץ תפוזים טבעי, כי ויטמין C עוזר לספיגת ברזל. כמו כן מומלץ להרבות באכילת מזון מגוון מועשר בברזל כמו בשר, ירקות עליים ירוקים (לדוגמא תרד), קטניות ועוד. למידע נוסף- http://www.vh.org/pediatric/patient/pediatrics/cqqa/anemia.html