הפטיטיס A, B, C, D, E

המחוללים השכיחים ביותר של דלקת כבד זיהומית הם נגיפי הפטיטיס A, B, C, D, E. נגיפים אלו אינם משתייכים לאותה משפחה והמשותף להם הוא נטייתם לגרום לדלקת הכבד.

הפטיטיס A

נגיף הפטיטיס A (או HAV) הוא נגיף RNA חד-גדילי, הוא הסיבה השכיחה ביותר לדלקת כבד נגיפית. המחלה שכיחה מאוד בישראל. אצל כ-55% מהמתגייסים לצבא בארץ יש עדות לחשיפה בעבר ושיעור ההיארעות השנתי המדווח בישראל הוא כ-70 מקרים ל-100,000 (מעריכים כי השיעור בפועל גבוה עד פי 5). ההידבקות היא לרוב פומית לאחר מגע עם צואת חולה או באכילת מזון מזוהם.


אצל ילדים יכולה המחלה להיות אי-תסמינית. אצל מבוגרים, לאחר תקופת הדגירה מופיע השלב המבשר של המחלה (Prodrome) המאופיין בחום מלווה בחולשה, בבחילות והקאות, בכאבי מפרקים ושרירים, ולעיתים גם בתסמיני שפעת. לאחר 2-1 שבועות מופיע שלב הצהבת המלווה בשתן כהה ובצואה בהירה. בשלב זה נעלמים תסמיני המחלה המקדימה ונותרים בעיקר חולשה וחוסר תיאבון.


לרוב חולפת המחלה מאליה לאחר 2-1 חודשים מתחילתה ומצריכה טיפול תומך בלבד. צורה כרונית של המחלה אינה קיימת, אולם, במקרים נדירים ביותר מופיעה אי-ספיקת כבד חדה היכולה להביא אף למוות. ניתן למנוע את ההידבקות ב-HAV על ידי חיסון סביל או פעיל. בישראל, משנת 1999 מחוסנים כל הילדים בחיסון הפעיל.

הפטיטיס B

נגיף הפטיטיס B (או HBV) הוא נגיף DNA המדבק לרוב בחשיפה לדם נגוע, במגע מיני ובהדבקה "אנכית" מאם ליילוד. בישראל קיימת עדות לחשיפה ל-HBV אצל כ-1% מהאוכלוסייה. לאחר תקופת דגירה של 1-½6 חודשים מההדבקה יופיע שלב מקדים אצל 20%-10% מהחולים המתאפיין בחום, בכאבי מפרקים ובתפרחת. בהמשך יש הסתמנות קלינית ומעבדתית של דלקת כבד חדה הנמשכת לרוב 3-1 חודשים.


עם זאת למרבית הנדבקים אין תסמינים בשלב החד של הפטיטיס B ועובדת היותם נשאים מתגלה באקראי בהמשך. הנדבקים ב-HBV יכולים להחלים לחלוטין או להיוותר עם זיהום כרוני בנגיף בין כנשאים ובין כלוקים בדלקת כבד כרונית. זיהום כרוני מתפתח רק אצל 5%-1% מהמבוגרים הנחשפים ל-HBV, אולם לגבי יילודים מתפתח זיהום כרוני אצל כ-95% מהנדבקים. אצל כשליש מהלוקים בזיהום כרוני מתפתחים שחמת כבד או סרטן כבד. אי-ספיקת כבד חדה מתפתחת בפחות מ-1% מהנדבקים. לזיהום ב-HBV ייתכנו גם ביטויים מחוץ לכבד, ביניהם דלקת מפרקים, פגיעה בכליות ודלקת כלי דם.


ניתן לטפל במחלה על ידי אינטרפרון (Interferon-α) או על ידי אנלוגים לאבני בניין לDNA כדוגמת למיבודין (Lamivudine). קיים חיסון לנגיף, פעיל וסביל. בישראל, משנת 1992 מחוסנים כל היילודים בחיסון פעיל.

הפטיטיס C

נגיף הפטיטיס C (או HCV) הוא נגיף RNA חד-גדילי המועבר בעיקר במגע עם דם נגוע, אם כי לגבי כ-50% מהנשאים לא ידוע מקור ההידבקות. ההידבקות במגע מיני אפשרית אולם בשכיחות קרובה לאפס. לשיעור נמוך מ-0.5% מאוכלוסיית ישראל עדות לחשיפה לנגיף. לאחר תקופת דגירה של 180-15 יום מופיעים תסמיני דלקת כבד ומחלה תסמינית הנמשכת 6-4 שבועות. רוב הלוקים בדלקת כבד חדה הם אי-תסמיניים.


הופעת אי-ספיקת כבד כסיבוך של דלקת כבד חדה מ-HCV נדירה ביותר, אולם, אצל כ-85% מהלוקים במחלה מתפתחת דלקת כבד כרונית המתאפיינת בתסמינים מועטים ובמהלך בעל אופי גלי עם החמרות והפוגות לסירוגין. לאחר מספר עשורים של מחלת כבד ייתכן שיופיעו צמקת הכבד ב-15%-2% מהחולים או סרטן הכבד. הטיפול במחלה על ידי שילוב אינטרפרון וריבאוירין (Ribavirin) למשך כשנה. כ-50% מהחולים מגיבים לטיפול זה באופן מלא. לא קיים חיסון נגד הנגיף.

הפטיטיס D

נגיף הפטיטיס D (או Delta Virus, HDV) הוא נגיף RNA התלוי בנוכחות חלבונים מנגיף HBV לצורך שכפול והדבקה. הנגיף מועבר בדם נגוע ובמגע מיני. תיתכנה שתי צורות הידבקות: האחת, הידבקות בו-זמנית (Co-infection) ב-HDV ו-HBV, והשנייה, דלקת כבד חדה כביטוי להידבקות מאוחרת של חולה נגוע ב-HBV על ידי HDV (Superinfection), ואשר ביטויה דלקת כבד כרונית כמעט ללא יוצא מן הכלל, ובשיעור גבוה של מקרים גם צמקת הכבד. הטיפול מתבסס על טיפול ב-HBV (שבהיעדרו HDV אינו יכול להתקיים) וכמותו החיסון.

הפטיטיס E

נגיף הפטיטיס E (או HEV) הוא נגיף RNA המופרש בצואה והידבקות בו היא לרוב פומית, בשל שתיית מים מזוהמים. הנגיף שכיח בדרום-מזרח אסיה ובמרכזה, בצפון אפריקה ובמרכז אמריקה. מעריכים כי כ-2% מאוכלוסיית ישראל נחשפו לנגיף. המהלך הקליני של המחלה דומה למהלכה של דלקת כבד בשל HAV, וכמוה גם דלקת שמקורה ב-HEV חולפת לרוב מאליה ואינה מובילה למחלה כרונית. עם זאת, אצל 20%-10% מהנשים ההרות הנדבקות במחלה מתפתחת אי-ספיקת כבד חדה ושיעור תמותה ניכר. אין טיפול סגולי בתרופות למחלה זו וחיסון יעיל נמצא בשלבי ניסוי.

פרופ' רן טור-כספא
ד"ר ירון רוטמן

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007