אוסטאופניה הוא מצב קליני בו קיימת ירידה בצפיפות המינרלים של העצם (BMD) מתחת לערכים הנורמליים, מה שהופך את העצמות לחלשות יותר. שיאה של מסת העצם מגיע בדרך כלל עד העשור השלישי לחיים. לאחר גיל 30, יש הפחתה הדרגתית וטבעית של מסת העצם המתרחשת במהלך העשורים הבאים[1].
צילום: shutterstock | April stock
אוסטאופניה שכיחה יותר בקרב אנשים מעל גיל 50, ובעיקר בקרב נשים. אין לה סימנים או תסמינים, אך בעזרת בדיקת הדמיה ניתן למדוד את חוזק העצם. שינויים מסוימים באורח החיים יכולים לעזור לשמר את צפיפות העצם ולמנוע הידרדרות אוסטאופורוזיס[2].
אוסטאופניה תסמינים
לאוסטאופניה בדרך כלל אין תסמינים כלשהם, מה שמקשה על האבחנה. לעתים קרובות, הסימן הראשון שהעצמות נחלשות הוא שבר או סדרה של שברים בעמוד השדרה, ואנשים לא בהכרח מודעים לכך. יש לפנות לרופא/ה אורתופד במידה ומופיעים תסמינים של שבר בעמוד השדרה הכוללים[3]:
כאבי גב פתאומיים וחזקים.
כאבי גב שמחמירים בעמידה או בהליכה, אך משתפרים מעט בעת שכיבה.
כאבי גב בעת כיפוף או סיבוב.
עיקול או שפיפות בעמוד השדרה.
אובדן גובה.
סיבות וגורמי סיכון
העצמות מכילות מינרלים שונים, בהם גם פוספאט וסידן, שהופכים אותן לחזקות וצפופות. ככל שמתרחשת ירידה בצפיפות המינרלים בעצמות, הן הופכות לחלשות יותר ועלולות להישבר בקלות רבה יותר[4]. אובדן העצם הוא תהליך טבעי המתרחש בהדרגה במהלך הבגרות. ההערכה היא שגורמים תורשתיים תורמים עד 80% מהיכולת לשמור על רמות מינרלים אופטימליות של העצם1, ולנשים, בעיקר לאחר גיל המעבר, יש סיכוי גבוה יותר מגברים לפתח מצב זה[4].
תזונה - תזונה דלה בוויטמין D ובסידן עלולה להעלות את הסיכון לפתח אוסטאופניה. צריכה מוגזמת של אלכוהול יכולה להפחית את היכולת של העצמות לספוג סידן.
עישון - עישון פוגע בכמות הסידן שהעצמות יכולות לספוג ועלול להאיץ את איבוד צפיפות העצם.
תרופות מסוימות – ישנן תרופות שיכולות להאיץ את תהליך אובדן עצם, בעיקר אצל אנשים הנוטלים אותן במשך תקופה ארוכה כגון תרופות מסוימות נגד אפילפסיה, תרופות לסרטן וסטרואידים.
מצבים רפואיים מסוימים – מחלות כגון דלקת מפרקים שגרונית, צליאק וזאבת, מגבירים את הסיכון לאוסטאופניה.
אבחון ובדיקות
עקב חוסר בתסמינים, רוב האנשים אינם יודעים שיש להם אוסטאופניה עד שיש בדיקת צפיפות עצם. בדיקת צפיפות העצם הנפוצה ביותר כיום היא בדיקת דקסה (DEXA). בדיקה זו כוללת שימוש בצילום רנטגן באנרגיה נמוכה לצורך הערכת רמות הסידן בעצמות. המקומות הטובים ביותר לביצוע הבדיקה הם הירך או עמוד השדרה[5].
אבחון מוקדם יכול לעזור להעריך את הסיכויים לשבור עצם בעתיד, ולעקוב אחר היעילות של טיפולים. בדיקת צפיפות עצם היא בדיקה פשוטה מאוד שלוקחת רק כמה דקות, היא אינה פולשנית ולא כרוכה בכאב, למרות שזו בדיקת רנטגן, יש מעט מאוד קרינה. במהלך הבדיקה שוכבים על שולחן DXA ולאחר מכן עוברת מעל הגוף זרוע שסורקת את העצמות[5].
ניתן להשוות את תוצאות הבדיקה הנוכחיות לתוצאות עתידיות כדי לקבוע אם צפיפות העצם יורדת עם הזמן[2].
לנשים מעל גיל 65, לגברים מעל גיל 70, ולגברים ונשים ששברו עצם לאחר גיל 50, מומלץ לפנות לרופא/ה לצורך קבלת הפניה לבדיקת צפיפות העצם[5].
סיבוכים אפשריים
אוסטאופניה אינה חמורה כמו אוסטאופורוזיס - מחלה שמחלישה את העצמות עד כדי כך שהן יכולות להישבר בקלות רבה יותר - וגם לא כל מי שסובל מאוסטיאופניה ייפתח אוסטאופורוזיס. עם זאת, הסיכוי גדל וללא טיפול זה בהחלט יכול לקרות. מומלץ לאנשים הסובלים מהבעיה לנסות לחזק ולהגן על העצמות[2].
טיפולים ותרופות
אין דרך לרפא את הבעיה, אך חשוב לשמור כמה שיותר על צפיפות העצם. אסטרטגיות הטיפול כוללות שמירה על עצמות בריאות וחזקות ככל הניתן ומניעת התפתחות של אוסטאופורוזיס[2].
תזונה - סידן הוא הדבר החשוב ביותר עבור העצמות בכל שלב בחיים. אפשר לקבל סידן ממוצרי חלב, תרד, ברוקולי, שעועית יבשה, סלמון ועוד; ויטמין D מסייע לגוף לספוג סידן. ניתן למצוא ויטמין D בביצים ובדגים שמנים כמו סלמון וסרדינים. במקרים מסוימים יומלץ לקחת תוספי תזונה המכילים סידן וויטמין D. יש הנחיות שונות לצריכת התוסף בהתאם לגיל ולמצבים בריאותיים שונים[3].
פעילות גופנית - סוגים מסוימים של פעילות גופנית עשויים לתרום רבות לאוסטאופניה: הם מגדילים את מסת השריר ומקלים על השימוש בעצם; הם משפרים את האיזון; מפחיתים את הסיכון לשבר בעצמות; משפרים את היציבה ומפחיתים כאב. חשוב לקבל המלצה על הפעילות המתאימה ביותר. אין פעילות אחת שמתאימה לכולם ויש להתחשב בבריאות הכללית ובכמות אובדן העצם[6].
שינויים באורח החיים – חשוב להפסיק לעשן ולצמצם את צריכת המשקאות המוגזים והאלכוהול. כל אלה עלולים לפגוע בצפיפות העצם[3].
תרופות – ישנן תרופות מרשם, כגון אלנדרונט ורלוקסיפן, הניתנות לטיפול במקרים מסוימים, בעיקר אם העצמות מתחילות להיחלש. לתרופות אלו השפעות שונות והן יכולות לעצור דלדול או אובדן עצם. ייתכנו תופעות לוואי כגון בעיות עיכול, כאבי עצמות ומפרקים ועייפות[3].
מניעה
מספר אסטרטגיות עשויות לעזור לשמור על חוזק העצם ולמנוע אובדן שלה[2]:
להימנע מעישון.
להקפיד לאכול תזונה בריאה ומאוזנת עם הרבה פירות, ירקות ומזון עשיר בוויטמינים.
פעילות גופנית יומיומית - הליכה, ריצה ופעילויות אחרות הכרוכות בנשיאת משקל הגוף מועילות במיוחד, כמו גם אימוני משקולות, יוגה וטאי צ'י.
יש להקפיד לצרוך לפחות 1,200 מ"ג סידן ביום.
יש להקפיד לצרוך לפחות 800 עד 1,000 יב"ל של ויטמין D ביום.
מומלץ להיחשף לשמש לזמן מוגבל ובתנאי שמשתמשים באמצעי הגנה. השמש מסייעת לגוף לספוג ויטמין D.
אני זקוק לניתוח הלוקס וולגוס אבל צריך לחזור לעבודה מהר יחסית. אני חושש מאוד מכאבים לאחר הניתוח. אני מבין שניתן לדרוך על הרגל יחסית מהר, אבל איך נראה בפועל הטיפול בכאב בשבוע הראשון לאחר הניתוח?
אני רקדנית לשעבר ופעילה מאוד ספורטיבית. הבוהן שלי עקומה ומכאיבה, ואני נאלצת להימנע מפעילויות אירוביות מסוימות. הרופא שלי דיבר על קיבוע העצמות באמצעות ברגים או פלטה. האם יש שיטות קיבוע ספציפיות שמומלצות יותר לאנשים צעירים ופעילים כדי להבטיח יציבות מקסימלית וחזרה מהירה יותר לפעילות ספורטיבית מלאה?
כן , ישנם כמה שיטות קיבוע ע״י הקשחה של הבסיס מתחת למפרק וקיבוע באמצעות סדים טיפוליים . אני מניח שאחורי ניתוח תצטרכי תקופת שיקום ארוכה - ממליץ על בדיקת אפשרויות נוספות
האורתופד המליץ לי על ניתוח בגישה זעיר-פולשנית, בעוד שקראתי רבות על השיטה הפתוחה הקלאסית. אני סובלת מזה כ-10 שנים, וכיום הסטייה נחשבת לדרגה בינונית-קשה. אשמח לשמוע מניסיון: מתי תועדף השיטה הזעיר-פולשנית על פני השיטה הפתוחה?
הדעה שלי היא לנסות כל טיפול אלטרנטיבי מונע לפני שיטה פולשנית . ממליץ מאוד לבחון טיפול מונע אלטרנטיבי של מתיחות פסיביות לתאומים שעשוי לעזור מאוד במקרה שלך
שלום, בעקבות שבר בפטישון לטרלי עברתי ניתוח קיבוע עם פלטה וברגים. לאחר הניתוח הייתי בגבס כ-5 שבועות. ע"פ כל הביקורות / צילומים הניתוח עבר בהצלחה והאיחוי מתקדם טוב וכמצופה. בביקורת לפני שבועיים הורד הגבס והנחיות לפיזיותרפיה: שבועיים ללא דריכה לאחר שבועיים התחלת דריכה חלקית ובהמשך דריכה מלאה. הבעיה שלי: לאחר הורדת הגבס יש לי נפיחות וכאבים מאוד חזקים בכף הרגל עצמה בכל חלקיה (כריות, עצמות המסרק עקב) ולאו דווקא באזורים הקרובים לשבר. ביצעתי במשך השבועיים מהורדת הגבס, בהנחיית הפיזיותרפיסט, עיסויים לכף הרגל תרגילי תנועה כדי להחזיר את טווחי התנועה אבל השיפור בכאבים ובטווחים הוא מאוד מינורי. כעת כאשר אני אמור להתחיל לבצע דריכה חלקית אני בקושי מסוגל להעביר משקל - אפילו חלקי מאוד - לרגל הפגועה בגלל שהכאבים בכף הרגל עוצרים אותי. גם הרופא וגם הפיזיותרפיסט טוענים שזה נורמלי לחלוטין וזה תהליך שיקח זמן אבל לא מסבירים לי למה זה קורה. אני מבין שאחרי קיבוע של חודשיים מובן שכל האיזור מאובן ואמור לכאוב אבל לא מבין למה דווקא כף הרגל כואבת יותר מאיזור השבר עצמו. אני חושש שמא משהו לא תקין בכף הרגל מעבר לשבר בקרסול. מה דעתך? האם צריך לבקש בדיקות נוספות? ואם כן, איזה בדיקות? תודה רבה
היי, אכן צפויים כאבים גם לא באיזור השבר לאחר קיבוע ממושך באם הכאבים ממשיכים למרות הפעלת המפרקים יש מקום לצילום מכוון גם לכף הרגל ב 3 מנחים לאחר מכן לפי ההתקדמות ניתן לשקול בדיקות נוספות. בהצלחה. בברכה, דר' אייל הלר מומחה לכירורגיה אורתופדית, פגיעות ספורט כף רגל וקרסול טלפון ליצירת קשר למטרת פגישת ייעוץ - 0506802496
הוסף תגובה
שיקום לאחר ניתוח שבר קרסול
danb200031/01/2019 | 17:27
ד"ר הלר תודה רבה על תשובתך. שאלת המשך: אני מוזמן לביקורת שגרתית בביה"ח בעוד 4 שבועות. אם לא יחול שיפור במצב - האם להמתין עד לביקורת? או לפנות לבירור הכאבים לפני כן, ואם לפני כן - מתי היית ממליץ על בירור כאמור? תודות
היי, באם אין שיפור בכאבים בהחלט הייתי ממליץ על בירור לפני כן בברכה, דר' אייל הלר מומחה לכירורגיה אורתופדית, פגיעות ספורט כף רגל וקרסול טלפון ליצירת קשר למטרת פגישת ייעוץ -
הוסף תגובה
קרסול
יונה03/10/2022 | 14:17
איך אתה היום לאחר ניתוח הקרסול
הוסף תגובה
כאבים בכף רגל קרסול
מיה16/01/2025 | 20:59
אני עברתי ניתוח אחרי שישה חודשים אני ממש סובלת מניפחות כאבים חוסר שליטה בכף רגל מופיע ממיני לעבוד כמו שיהתי פעם עם חצי משרה אך לא עזר פיזיותרפיה לא עוזר נגד כאבים רוב הזמן כל רופא אורתופד אמר המקום רגיש כואב לא מוסיף כלום אין מה לעשות 10 רופאים כבר פגשתי רופא משפחה שלי אינו יודיע מה לעשות איתי מחלה כל שני וחמישי לא מצליחה לתקדם אשמח ל ענה ניפכות שאני עם כפכפים גם בעבודה אפשר אפילו גרב לגרוב
הוסף תגובה
לאחר ניתוח קרסול
נטעלי03/12/2025 | 11:27
היי, לאחר חודש וחצי התחלתי דריכה עם קביים. הכאבים הם דווקא מהצד השני של הקרסול ולא הצד המנותח. האם זה משהו חריג?
זה לא דבר חריג , בדרך כלל הדריכה היא באיזור פס הדריכה וכניראה שזה הצד הנגדי לצד המנותח . אם הכאב חריג ממליץ לפנות לביקורת לרופא המטפל שיאבחן האם יש דלקת
אני חודשיים אחרי ניתוח, והבוהן שלי ישרה, אבל התחלתי לפתח כאבים חזקים בכריות כף הרגל (מטטרסלגיה). האם זה סיבוך נפוץ? ומה הטיפול המומלץ לכאבים אלו? האם זה מעיד על כשל בתיקון?
כאבים חזקים בכריות כף הרגל הם תופעה נפוצה אחורי ניתוח , הטיפול המומלץ במקרים כאילה הם מדרסים קשיחים או רכים ( תלוי בקריסה ובמנח כף הרגל ) עם מטטרסל פג לפני מפרקי המסרק - עשוי מאוד להועיל עם טיפול להארכת התאומים והגמשת הכף הרגל קרי , מטטרפיה
חיפוש רופאים 
בדיקות 
מונחים 
כתבות ומחקרים 
ערוצי תוכן 
מחשבונים 
ריזדרונט (אקטונל, ריבון) 
בדיקת צפיפות עצם 
פריקת כתף 
תשובת מומחה 
תשובת מומחה שיקום לאחר ניתוח שבר קרסול 
שיקום לאחר ניתוח שבר קרסול
