פיברומיאלגיה

עדיין לא ברור מהם בדיוק הגורמים לפיברומיאלגיה, אך ייתכן ומעורבים בכך מספר גורמים הפועלים יחדיו: 

תורשה. מכיוון שנראה שיש שכיחות גבוהה יותר של פיברומיאלגיה בקרב בני אותה משפחה, ייתכן שיש פגם גנטי שיכול לגרום לנטייה להתפתחות המחלה.

זיהומים. נראה כי מספר זיהומים חיידקיים או ויראליים מהווים גורם שמעורר או מחמיר פיברומיאלגיה.

טראומה נפשית או גופנית. נמצא כי הפרעת מתח פוסט טראומטית קשורה במקרים רבים להתפתחות תסמונת הפיברומיאלגיה.

כיום מקובל לחשוב שפיברומיאלגיה מתפתחת בעקבות רגישות יתר של המוח לסימני הכאב.

החוקרים מאמינים כי גירוי עצבי חוזר ונשנה גורם לשינויים חריגים ברמות מתווכים עצביים  מסוימים במוח, שתפקידם בין היתר להתריע על כאב (נוירוטרנסמיטרים). יתר על כן, נראה שקולטני הכאב במוח הופכים לרגישים מדי ויוצרים תגובת יתר מתמדת לגבי סימנים של הופעת כאב.

גורמי סיכון

הגורמים שעלולים להגביר את הסיכון ללקות בתסמונת פיברומיאלגיה כוללים:

מין. פיברומיאלגיה (Fibromyalgia) נפוצה יותר אצל נשים מאשר אצל גברים. 

הגיל. פיברומיאלגיה נוטה להתפרץ בגילאי 20-55. אך היא יכולה להופיע גם אצל ילדים או אצל אנשים מבוגרים יותר.

הפרעות שינה. קשה לקבוע האם הפרעות השינה הן תוצאה של פיברומיאלגיה או הגורם לה. אולם, מרבית בני אדם הסובלים מבעיות שינה כגון: עוויות שרירים ליליות ברגליים, תסמונת רגליים חסרות המנוחה או הפסקות נשימה בשינה, סובלים גם מפיברומיאלגיה.

היסטוריה משפחתית. הסיכון לפתח פיברומיאלגיה גבוה יותר אם קרוב מדרגה ראשונה  סובל מהבעיה.

מחלות נוספות. הסיכון לפתח פיברומיאלגיה גבוה יותר אצל אנשים הסובלים גם ממחלה שגרונית כלשהי, כגון דלקת פרקים שגרונית או זאבת (לופוס), או נשים הלוקות באנדומטריוזיס.

לא קיימות בדיקות מעבדה או הדמיה שמאפשרות קביעת אבחנה חד-משמעית של פיברומיאלגיה. אז איך יודעים שמדובר בפיברומיאלגיה? בעיקר, על סמך בדיקות גופניות ותיאור הסימפטומים. כאב מפושט בכל חלקי הגוף שנמשך למעלה משלושה חודשים, במיוחד בנקודות כאב רבות, הוא קריטריון מרכזי לאבחנת פיברומיאלגיה.

עם זאת, הרופא יבצע בדיקות דם, כמו ספירת דם כללית, שקיעת דם, תפקודי בלוטת התריס ועוד על מנת לשלול מחלות אחרות.
 

נקודות הכאב המרכזיות

בשנת 1990, הקולג' האמריקאי לראומטולוגיה זיהה 18 נקודות כאב ספציפיות שלעתים קרובות, אך לא תמיד, רגישות אצל אנשים עם פיברומיאלגיה. נגיעה בנקודות אלו בדרך כלל תגרום להתגברות הכאב[1].

לרוב, ניתן לאבחן פיברומיאלגיה במידה ו-11 נקודות מתוך ה-18 נמצאו רגישות.

הנקודות בחלק הקדמי של הגוף:
 

• שני צדי הצוואר.
• שני צדי החזה.
• שתי הברכיים.
• שני המרפקים.

• שני שרירי השכמות (שרירי הטרפז).
• שתי נקודות האגן האחורי.
• שני מפרקי הירך.
• שתי נקודות בעצם האחורית של הראש.
• שתי נקודות מעל עצם השכם.

לרוב, פיברומיאלגיה אינה מובילה לבעיות רפואיות אחרות. אך מאחר שהיא גורמת לכאבים, דיכאון ומחסור בשינה היא עלולה להפריע לתפקוד היומיומי התקין ולחיי המשפחה והחברה.

התמודדות עם סימפטומים קשים, שלרוב אינם מאובחנים כהלכה ובזמן, עלולה אף להוביל להחמרת המצב.

דרכי טיפול בפיברומיאלגיה

פיברומיאלגיה יכולה להיות קשה לניהול. בשל העובדה שמדובר בתסמונת, כל חולה יחווה סימפטומים שונים, ועל כן תכנית טיפול מותאמת אישית היא חיונית. הטיפול עשוי לכלול, בניית תכנית אימון גופני, דיקור, פסיכותרפיה, טיפול התנהגותי, טיפול כירופרקטי ועוד. בנוסף הטיפול יכול לכלול מינון נמוך של תרופות נוגדות דיכאון, למרות שאלה אינן מומלצות כקו הטיפול הראשוני. טשנים הסובלים מפיברומיאלגיה צריכים להיות בליווי צמוד של הרופא המטפל, כדי למצוא את האלטרנטיבות הטיפוליות לקבלת תוצאות מיטביות ולהקלה בסימפטומים השונים. 

טיפול תרופתי

פעילות גופנית 

דיקור

טיפול התנהגותי

שינוי התנהגותי הוא סוג של טיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT) שמטרתו להפחית התנהגויות שליליות, מתח או כאב, ולהגביר את ההתנהגויות החיוביות והמודעות. הוא כולל לימוד של מיומנויות התמודדות חדשות ותרגילי הרפיה.