בדיקת MRI (Magnetic resonance imaging (MRI))

הממצאים בבדיקת ה- MRI, שהיא הבדיקה המהימנה ביותר לאבחנת AVN, מתאימים ככל הנראה לאבחנה זו. על פי חומרת הבעיות שאת חשה וחומרת הממצאים שב- MRI, ידרג האורתופד את חומרת המחלה, בהנחה שזו אכן תהיה אבחנתו. מגוון הטיפולים העומדים לרשות המטפל הוא רב ביותר, וכולל אמצעים "קלים" כהשגחה ופיזיותרפיה, במקרים בהם הבעיות שחש המטופל הן קלות וחומרת הממצאים קלה, ועד לניתוחים שמטרתם להקל על הלחץ בראש עצם הירך ולעודד את אספקת הדם. במקרים החמורים, ואם אין שיפור כתוצאה מטיפולים אחרים, מוצע לעיתים ניתוח להחלפת מפרק הירך. הייתי ממליץ לשוב לרופא המטפל ולהתייעץ עמו לגבי הטיפול המתאים לפי הסימפטומים והממצאים בבדיקה שעברת. בברכת בריאות שלמה, ד"ר רונן בלכר - אינפומד

הממצאים המתוארים בבדיקת ה- MRI של עמוד השדרה הצווארי מתאימים לשינויים ניווניים במספר גבהים, הכוללים תזוזות בדיסקים הבין-חולייתיים, היצרויות מרווחים שונים ותזוזה של חוליה יחסית לשכנתה, מצב המכונה Spondylolisthesis. שילוב הממצאים המתוארים מתאים לכאורה לתחושות שאתה מתאר. למרות זאת, על מנת לקבוע את מצבך מבחינה רפואית ואת דרכי הטיפול העדיפות, עליך לדון בכך עם הרופא, לאחר בדיקה מעמיקה והתאמה בין תחושותיך לבין הממצאים בבדיקה הגופנית ותוצאות בדיקת ה- MRI. התערבות כירורגית יכולה להיות נחוצה בעיקר במקרים של כישלון של טיפול פיזיותרפי, החמרה נוירולוגית או כאב שאינו ניתן לשליטה באמצעים אחרים לאורך זמן. בברכת בריאות שלמה ד"ר רונן בלכר - אינפומד

הכליה החדשה יכולה לגרום למספר בעיות עד לקליטתה המלאה ע"י הגוף: לעיתים המושתלים סובלים מהפרעות אלקטרוליטריות במאזן הנוזלים והמלחים בגוף. קפיצות חדות ברמות יוני הסידן, הזרחן, האשלגן, הנתרן וכו' בדם יכולות להיגרם מיידית לאחר ההשתלה ומצריכות טיפול מיידי לאיזון. חוסר איזון ארוך טווח במשק הסידן והזרחן בגוף יכולים לגרום לבעיות ברקמת המינרלים בעצם, ואילו בעיות במשק הנתרן והאשלגן יכולות לגרום לנזק לבבי עקב הפרעות קצב או הפרעות לפעילות השרירים. אצירת שתן מסוימת יכולה להיגרם עד שהכליה החדשה מתפקדת כראוי. לרוב תוך כשבוע אמור להיות מתן שתן תקין.

התרופה אלטרוקסין שייכת לקטגוריה A בהריון, כלומר השימוש בה בטוח ואין חשש ליטול אותה בזמן הריון. חשוב להדגיש שחשוב מאוד לשמור על איזון תפקודי בלוטת התריס גם ובעיקר בזמן הריון. ייתכן שיהיה צורך בהתאמת המינון לתקופת ההריון, ועל כן עלייך להיוועץ עם האנדוקרינולוג/ית המטפל. לגבי ויטמין D, כל עוד לא עוברים את הקצובה היומית המומלצת בהריון 400IU, שוב מדובר בקטגוריה A. אם עוברים את הקצובה היומית המומלצת, ויטמין D מסווג כבר בקטגוריה D, כלומר יכול לגרום נזק לעובר. אני ממליצה לבדוק שוב את רמת הוויטמין בגופך, ולפי התוצאות לשקול אם יש צורך להמשיך ליטול את התוסף. MSM, מתילסופונילמתאן, הוא חומר על בסיס גופרית שהוכח כיעיל בשיכוך כאבים ודלקות מפרקים. לגבי השימוש בו בזמן הריון כדאי לפנות למרכז הטרטולוגי בטלפון 02-6243663. שיהיה בהצלחה! ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד

מוצרי סויה אכן מדמים את פעולת האסטרוגן. במקרים רבים נמצא שילדות שצרכו כמויות גדולות של מוצרי סויה סבלו מהתפתחות מינית מוקדמת, הופעת ציסטות בשחלות, ובמקרים מסוימים נמצא קשר בין צריכה מוגברת של סויה לבין התפתחות סרטן השד. נשים רבות נוטלות כמוסות מסוג זה לאחר הפסקת הווסת על מנת לשמור על איזון הורמונלי. במקרה שלך, כיוון שאת מציינת שאת עדיין מקבלת מחזור באופן סדיר, יתכן שכמוסות הסויה דווקא גורמות לחוסר איזון הורמונלי, מה שעשוי להגביר את הסיכוי להיווצרות ציסטות בשחלות. חשוב לציין שציסטות מסוג זה הן לרוב חסרות משמעות רפואית. הן אינן גורמות תסמינים ואינן מסוכנות. פעמים רבות האישה אינה מודעת כלל לנוכחות הציסטות, אלא אם כן הן מתגלות במקרה בבדיקת אולטרסאונד. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד

ציסטיצרקוזיס היא מחלה הנגרמת ע"י תולעת שמקורה מחזירים. היא נדירה בארה"ב ושכיחה יותר בארצות כמו מקסיקו, דרום ומרכז אמריקה, אפריקה ואסיה. המחלה מועברת ע"י בליעה של ביצי הטפיל אשר עשויות לזהם מזון ומים, ובעיקר אכילת בשר חזיר נגוע. הביצה פוקעת בקיבה, ונודדת למעי, שם עוברת למחזור הדם, ואיתו יכולה לנדוד ולהתנחל באיברים שונים, כמו שרירים, עין או מוח. הסימפטומים של הזיהום המוחי תלויים בכמות התולעים המזהמות ובמיקומן במוח. התסמינים השכיחים יותר הם התקף אפילפטי וכאבי ראש, אולם ייתכנו סיבוכים קשים יותר של ירידה במצב ההכרה, בלבול, חוסר שיווי משקל, הרחבת חדרי המוח, בצקת מוחית ועוד. בד"כ התולעים נשארות במוח מספר שנים והן אסימפטומטיות לחלוטין, והתסמינים הנוירולוגים מופיעים דווקא כאשר התולעים מתות, ומופרשים נוזלים אשר גורמים לתגובה דלקתית . הטיפול כולל בד"כ תרופות נוגדות טפילים ומעקב. התולעת אינה מדבקת מאדם לאדם בשלב בו התולעת מתיישבת במוח, אלא רק בשלב מוקדם בהרבה, כאשר התולעת עודנה במעי ומופרשת בצואת האדם שנדבק. לקריאה נוספת: http://www.cdc.gov/ncidod/dpd/parasites/cysticercosis/factsht_cysticercosis.htm

גידולי המוח נחלקים לגידולים ראשוניים של רקמת המוח, ולגרורות. גרורות מוחיות שכיחות יותר מגידולים מוחיים ראשוניים, ואחראיות למעל מחצית המקרים בהם מתגלים ממצאים מוחיים בבדיקת הדמיה. הגידולים שנוטים לשלוח גרורות מוחיות במבוגרים הם סרטן ריאות (50% ממקרי הגרורות המוחיות), סרטן שד (15% עד 20%), מלנומה (10%) וסרטן של המעי הגס (5%). ב-10% מן המקרים מקור הגידול ששולח את הגרורות המוחיות אינו ידוע. מספר מוקדים מוחיים בבדיקת הדמיה של המוח אופייניים יותר לגרורות מאשר לגידולים ראשוניים, הנוטים להופיע כממצא בודד. במרבית החולים (80%) גרורות מוחיות מאובחנות לאחר שידוע כבר כי החולה סובל מסרטן, אולם בחלק מן החולים, הגרורות המוחיות מתגלות במקביל לאבחנת הסרטן או לפני שמתגלה המקור. בחולים בהם ביטוי המחלה הראשוני הוא גרורות מוחיות, ומקור הסרטן אינו ידוע, מקום הבירור הראשוני צריך להיות הריאות, שכן ביותר מ-60% מתגלים סרטן ריאות או גרורות ריאתיות שמקורן אחר. גידולים אחרים שעשויים להתבטא כך הם מלנומה וסרטן המעי הגס. בחלק מן המקרים לא מתגלה מקור הסרטן גם לאחר בירור נרחב. את הבירור יש להתחיל בצילום חזה, ולהתקדם ל-CT חזה. בהמשך יש לבצע גם CT של הבטן ושל האגן ומיפוי עצמות, כדי לברר את היקף המחלה הגרורתית. ההקרנות יעילות גם אם לא ידוע מה סוג הגידול, וזה הטיפול המקובל גם בגרורות מוחיות וגם בגידולי מוח ראשוניים. כאשר ישנו ממצא מוחי בודד, במיוחד כאשר מדובר בגידול מוח ראשוני, במקרים רבים קודם להקרנות ניתוח מוח, לצורך הסרת הגידול, אם הדבר אפשרי. כאשר ישנם מספר נגעים מוחיים לא מקובל לנתח. את הביופסיה ניתן לקחת מכל מקום בו מתגלה הגידול, ולא רק באמצעות ביופסיה מוחית. סיווג גידולי המוח הראשוניים מעט סבוך, והוא מתבצע לפי סוג התאים מהם הם מורכבים. כמו כן, מקבל כל גידול דירוג (grade) לפי מאפיינים פתולוגיים שונים, המעידים על מידת האגרסיביות שלו. גליומות (gliomas), מנינגיומות (meningiomas) וגידולים אמבריונליים (embryonal tumors) אחראים ל-95% מגידולי המוח הראשוניים, אך כל אחת מן הקבוצות הללו כוללות בתוכה סל גדול של גידולים עם מאפיינים שונים ותוחלת חיים שונה. הקבוצה הגדולה ביותר היא קבוצת הגליומות, הכוללת גידולים אסטרוציטיים (astrocytic tumors) ביניהם אסטרוציטומות, אסטרוציטומות אנפלסטיות וגליובלסטומות (ה- GBM אותו הזכרת), אוליגודנדרוגליומות, גליומות מעורבות וגידולים אפנדימליים. תוחלת החיים הממוצעת של חולים עם גרורות מוחיות ללא טיפול היא חודש בממוצע. הוספה של סטרואידים מאריכה את תוחלת החיים לחודשיים, וקרינה מוחית מעלה את תוחלת החיים הממוצעת לשישה חודשים. תוחלת החיים בגידולי מוח ראשוניים משתנה בהתאם לסוג הגידול ולמשתנים נוספים. לא נשמע שיש צורך לבצע בדיקת MRI אם ב-CT נראו גרורות במספר מוקדים. הטיפולים שהזכרת הם הטיפולים המקובלים. כאשר יש נגע בודד, נותנים לעיתים קרינה סטריאוטקטית, כלומר כמות גדולה של קרינה ממוקמת לגידול, אך השיטה הזאת אינה רלוונטית במקרה של מספר נגעים. מדי פעם נערכים מחקרים שונים, אולם עליך לשאול את האונקולוג המטפל אם נערך כעת מחקר כזה בארץ, ואם כן - היכן. מחקרים כאלה אינם נערכים באופן פרטי, אלא במסגרת בתי החולים, ולכן הרופאים בדרך כלל יודעים עליהם. סיכויי ההצלחה של מחקרים כאלה אינם גבוהים. באשר לשאלות נוספות - פנה אל האונקולוג המטפל בקרוב שלך. מערכת אינפומד אינה נוהגת להמליץ על רופאים, אך בכל בית חולים גדול יש מספר מצומצם של אונקולוגים המטפלים בגידולי מוח, ואין בעיה להשיג את המידע באינטרנט. לקריאה נוספת (באנגלית): http://www.nlm.nih.gov/medlineplus/braincancer.html

תחושות בפלג גוף ימין או שמאל יכולות לנבוע מסיבות רבות. פריצות דיסק נמנות עם הסיבות האלו. כדי שאוכל לדעת אם פריצות הדיסק אומנם קשורות לתחושות שאתה חש ואם הן מסכנות אותך, עלי לבדוק אותך וכן לראות את צילומי התהודה המגנטית (MRI). דר' מיכאל מילגרם

נראה שמדובר בתסמונת על שם Osgod Schlatter, שבה יש דלקת באזור החיבור של גיד עצם הפיקה, הנובע מחוסר התגרמות מספיק של סחוס הגדילה. הכאב נמשך חודשים עד שנים, בדרך כלל הוא דו-צדדי, ובסופו של דבר הוא תמיד נעלם. הטיפול במצב זה הוא פיזיותרפיה של השריר הארבע-ראשי, שימוש בתומך ברך שאותו ניתן לרכוש בחנות לאביזרים אורתופדיים, תרופות נוגדות דלקת. אם יש לך תופעות לוואי, קחי נרות וולטרן לפי הטבעת, להם אין תופעות לוואי. ד"ר משה ארוך - רופא משפחה ומומחה ברפואת ספורט

עד היום, אין מידע ברור לגבי הגורמים להופעת עקמת אצל מתבגרים. ברור שלגורם הגנטי יש משקל, אך אין עוד הוכחות ברורות לכאן או לכאן. מה שבטוח הוא שמי שעבר ניתוח בגלל עקמת, יהיה מודע מאוד לגילוי מוקדם של התופעה אצל ילדיו כשיהיו לו. היום, טיפולים פיזיותרפיים וניתוחים מאפשרים לילדים ולמתבגרים הלוקים בעקמת לחיות חיים רגילים לחלוטין, ולעסוק בכל ספורט שהם רוצים. בברכה, קתרין אטל - פיזיותרפיסטית