בדיקות דם הן שם כללי של מגוון בדיקות רחב מאד שניתן לבצע על ידי לקיחת דוגמית לתוך מבחנה, של דם מהגוף, וסריקתה במעבדה.
בדיקת דם מטרתה לבדוק ערכים של חומרים שונים המצויים בדם, למשל ספירה של מס' תאי הדם, ריכוז המלחים בדם, ורמות שונות של מרכיבי דם המעידים על מצבי חולי שונים, כגון: רמת המוגלובין שיכולה להעיד על אנמיה, רמת תפקודי כליה או כבד שיכולות להצביע על פגם בתפקוד מערכות אלה, רמת סוכר שיכולה להעיד על התפתחות סוכרת, רמות כולסטרול בדם ועוד. בנוסף ניתן ע"י בדיקת דם לזהות גורמים מזיקים שונים הנמצאים בגוף, זאת ע"י לקיחת תרבית מן הדגימה, וחיפוש אחר חיידקים, וירוסים שונים וכו' המסתובבים בזרם הדם.
צילום: shutterstock
מחלות קשורות
מגוון רב מאד של מחלות ניתנות לגילוי ומעקב ע"י בדיקת דם- אנמיה, בעיות קרישה, סוכרת, התייבשות, אי ספיקת כליות, מצבי דלקת, זיהומים שונים, מחלות של הכבד, סרטן הדם, נזק לשריר הלב ועוד.
מתי עושים את הבדיקה
בדיקת דם נעשית לרוב באופן שגרתי, לצורך מעקב בסיסי אחר בריאות האדם, אשר מבצע בדיקה אצל רופא באופן שגרתי. בעזרת בדיקות אקראיות אלה, ניתן לעיתים לגלות מצבי חולי שונים, שלא היו נותנים את אותותיהם לולא הבדיקה למשך זמן רב, וכך מקדימים להם טיפול. בדיקות הדם אשר מבצעים באופן שגרתי כוללות לרוב- ספירת מרכיבי הדם, בדיקת כימיה בסיסית בדם, רמת שומנים וכולסטרול וכן תפקודי כליה וכבד.
בדיקות דם ספציפיות נדרשות לביצוע במצבי מחלה, לשם זיהוי תהליך כלשהו שמתרחש בגוף. מגוון הבדיקות שיבוצעו תלוי בסימנים והסימפטומים שהחולה מציג, למשל- חולה שמגיע עם חום גבוה מאד, יתכן וסובל מזיהום, ותשלח בנוסף לבדיקות הדם השגרתיות גם בדיקה לתרבית דם, במטרה לנסות ולאתר את הגורם המזהם.
אוכלוסיות בסיכון
על נבדקים אשר נגועים במחלות זיהומיות, המועברות דרך הדם, כגון צהבת (הפטיטיס),HIV וכו' ליידע על כך את הצוות הרפואי לפני הבדיקה. מחלות זיהומיות אינן מהוות התוויית נגד לביצוע הבדיקה, אולם על הצוות הרפואי לנקוט באמצעי זהירות למניעת הדבקות.
אופן ביצוע הבדיקה
איך להתכונן לבדיקה
אין צורך בהכנה מיוחדת לבדיקה, אולם לפני ביצוע בדיקת דם שגרתית, יש לרוב לשמור על צום, במשך 12 שעות (מותרת שתיית מים בלבד). הסיבה לכך היא בכדי לאפשר מדידה מדויקת עד כמה שאפשר של הערכים הבסיסיים של החומרים בדם, שכן פירוק המזון בדם עלול להביא לבדיקה שגויה, וערכים מוגברים מהרגיל של סוכר, כולסטרול ועוד. לרוב אין מניעה בלקיחת תרופות, באם ישנן, לפני הבדיקה, אך מומלץ להיוועץ על כך עם הרופא.
אופן ביצוע הבדיקה
באופן שגרתי, בדיקת דם מבוצעת כאשר זרוע הנבדק מושטת הפוכה על גבי משטח ישר או שולחן. הבודק מהדק רצועת גומי סביב החלק העליון של הזרוע, על מנת לעצור עד כמה שניתן ובאופן זמני את זרימת הדם ביד, בכדי למנוע דליפה מוגברת של דם מאזור הדקירה. לאחר מכן, הנבדק מתבקש לכווץ את כף היד עד כמה שניתן, פעולה שמסייעת לבודק במציאת כלי דם טוב ללקיחת הדגימה, לרוב וריד באזור המרפק או האמה. לעיתים לוקחים את הדגימה מאזור גב כף היד. כאשר מאתרים וריד שנראה מתאים בגודלו, מחטאים את האזור ע"י מטלית ספוגה באלכוהול ודוקרים את הוריד ע"י מחט דקה, שמחוברת למבחנה, למזרק או ל"פרפרית" בדיקה. הפעולה מעט לא נעימה וגורמת לכאב קל בשל הדקירה. בהמשך הבודק שואב את כמות הדם הרצויה, בהתאם למס' מבחנות הבדיקה (מס' המבחנות הנדרש משתנה בהתאם לכמות וסוג הבדיקות המבוקשות מהמעבדה). בסיום השאיבה, מוצאת המחט בזריזות מן הוריד, ויש ללחוץ מייד על אזור הדקירה (ע"י מטלית), בכדי למנוע היווצרות שטף דם באזור. המבחנות נלקחות למעבדה לצורך בדיקה. לעתים יש צורך בניסיון דקירה שני או שלישי,זאת במידה ולא מצליחים לחדור לכלי הדם, או שלא מצליחים להוציא את כמות הדם הרצויה בפעם הראשונה. נדרשת סבלנות כלפי הבודק, שכן פעולה זו אינה תמיד פשוטה, אולם לרוב לוקחת כ-5-10 דק'.
אחרי הבדיקה
ניתן להפסיק ללחוץ על אזור הבדיקה לאחר כ-2-3 דק' או כאשר פוסק הדימום. לרוב מתפתח שטף דם קל באזור הדקירה, שחולף תוך מס' ימים ואינו דורש טיפול. לעיתים נדירות עלול להתפתח שטף דם משמעותי, כואב ונפוח באזור הדקירה, ויש לדווח על כך לרופא, על מנת לשלול זיהום באזור הוריד (פלביטיס), אשר דורש טיפול בחבישות חמות מס' פעמים ביום. הסיכון שקיים בבדיקת דם נובע מדגימה במחט נגועה בזיהומים, ולכן יש להימנע עד כמה שניתן מלבצע בדיקות דם במדינות עולם שלישי, ובאזורים בעולם בהם תנאי ההיגיינה אינם מוקפדים במלואם. במרפאות ובבתי החולים בארץ כל המחטים הן חד פעמיות.
פענוח תוצאות
יש לציין כי לעתים ישנן טעויות מעבדה, וכי כאשר ישנן תוצאות שחורגות מן הנורמה בצורה יוצאת דופן ושלא תואמות למצב החולה, יש לחזור על הבדיקה שנית.
אין סכנה בכך שהיא קיבלה את המנה הראשונה של החיסון. יש בכל מקרה המלצה לבדוק את רמת הנוגדנים לאחר 10 שנים מקבלת החיסון, ואם יש צורך לעשות זריקת "בוסטר" (קבלה של מנה אחת שתעלה את רמת הנוגדנים בדם). אולם סביר בהחלט שהיא לא זקוקה למנות הנוספות. כדאי לעשות עכשיו בבדיקה של רמת הנוגדנים לנגיף הפטיטיס B בדם (לבדוק את ה- HBsAb ) ואם כייל הנוגדנים מספיק גבוה משמע שהיא מחוסנת.
על פי הבדיקות שצירפת, יש לך הפרעה קלה בתפקודי הכבד, ועודף שומנים בדם. נתונים אלה מתאימים למתב שציינת, של כבד שומני. המשך את המעקב ואת הטיפול אצל הרופא המטפל. בברכה, ד"ר נעמה ורבין - אינפומד
לגבי פירוש המונח דיכאון, על הסימפטומים של הפרעה זו, ועל דרכי הטיפול המומלצות, תוכל לקרוא במילון המונחים של אינפומד, וכן במדריך האבחון והטיפול העצמי של אינפומד: http://www.infomed.co.il/takeCare/symp85.asp
ישנם וירוסים רבים ושונים, רובם גורמים להגדלה של בלוטות לימפה. לא ציינת איזה וירוס אובחן אצלך, לכן אי אפשר להתייחס לשאלה באופן ספציפי. רמת ההמוגלובין שלך נמוכה מאוד. את הסביה לאנמיה כזו חובה לברר, אין להניח כי הסיבה היא הווירוס. ישנן סיבות רבות לאנמיה. סיבה אחת היא איבוד דם עקב פציעה או ניתוח, או בגלל דימום מתמשך, כמו מכיב או מטחורים. אנמיה עקב חוסר ברזל נגרמת בגלל מחסור בברזל החיוני לייצור המוגלובין. אנמיה המוליטית היא תוצאה של הרס מוגבר של תאי דם אדומים, בגלל חומרים כימיים רעילים, מחלות אוטואימוניות וטפילים, במיוחד מלריה, או בשל מחלות כגון תלסמיה או אנמיה של תאי חרמש, הקשורות לצורות לא תקינות של המוגלובין. אנמיה יכולה להיגרם גם בגלל פגם בייצור של תאי דם אדומים, כמו בלויקמיה או באנמיה ממארת. בדיקת דם סמוי בצואה אינה שוללת את רוב הסיבות לאנמיה. היא גם אינה שוללת אפשרות של דימום ממערכת העיכול, כי לעיתים הדימום אינו רצוף, וייתכן שביצעת את הבדיקה בדיוק כשלא היה דימום פעיל. לכן פני בהקדם לרופא המטפל להמשך הבירור. איחולי בריאות ד"ר נועה גולדשר מינרבי - אינפומד
אין טיפול תרופתי לעלייה של CPK לאחר מאמץ גופני. מחקרים הראו כי צריכת פחמימות וחלבונים לפני פעילות גופנית משפרת את תפקוד השריר ומורידה את רמת ה- CPK. מידע נוסף לגבי האנזים CPK תמצא כאן: http://www.infomed.co.il/medTest1.asp?tID=30
Poliomyelitis היא מחלה זיהומית נגיפית שפוגעת במערכת העצבים ההיקפית. המחלה מופיעה במגיפות, ופוגעת באנשים שלא חוסנו בילדות. התסמינים מתחילים 12-7 יום לאחר ההדבקה. ברוב המקרים' המחלה חולפת מאליה ולא גורמת לשיתוק. במקרים קשים' התסמינים הקלים מלווים בחולשה, ולאחר מכן בשיתוק של השרירים. ניתן לעשות בדיקת דם הבודקת את כמות הנוגדנים בדם כנגד הווירוס. בנוסף, ניתן לקחת דגימה מהנוזל המוחי-שדרתי וגם לנסות לבודד את הווירוס ולחפש תאים האחראים על זיהום, אם הזיהום הוא חדש. מעבר לכך, ישנן עוד בדיקות, כגון בדיקות הדמייה ו-EMG, היכולות להעריך את כמות הפגיעה. אם ישנו חשד שהפגיעה במערכת העצבים, או שיתוק של חצי פלג גוף, אינו בשל הווירוס, ניתן לבצע CT או MRI של המוח לראות אם יש פגיעה מוחית מסיבה אחרת. אם אתה חושד במקורות אחרים לפגיעה, אני מציעה שתפנה לבדיקת נוירולוג. ד"ר נעמה זנזורי - אינפומד
כיבים שטחיים בלשון נפוצים מאוד וידועים בשם אפתות. לא ידוע מהו הגורם להיווצרותם, אך ישנה סברה שזהו תהליך דלקתי מקומי. ישנם גורמים שמזרזים התפתחות אפתות, כמו מחסור בוויטמין B12, מחסור בברזל, לחץ נפשי, שינויים הורמונליים ועוד. הטיפול המומלץ הוא סימפטומי, שמטרתו להקל על הכאב. לרוב האפתות חולפות מעצמן לאחר כמה ימים גם ללא טיפול. אמנם התיאור שמסרת מתאים להגדרה של אפתה, אך מכיוון שאת מציינת אזור גדול יחסית, ושהכיב נמצא בפיך כבר כמה שבועות, אני ממליצה בכל זאת לפנות לרופא לבדיקה. בשלב ראשון פני לרופא המשפחה. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד
לא ידוע לי על תופעות כמו שאת מתארת הקשורות להתקן תוך-רחמי. אבל בהחלט יש לפנות לרופא המטפל לבדיקה, גם לבדוק את ההתקן, אם הוא במקום, אם אין זיהום, וגם לעשות בדיקת דם, לראות שאת לא אנמית בשל הדימומים הארוכים שאת מתארת. בברכה, ד"ר נעמה ורבין - אינפומד