סיסטיק פיברוזיס

תשובה: לים המלח תכונות אקלים ותכולת מינרלים ייחודית אשר הוכחה כיעילה כטיפול והקלה על מחלות עור שונות כגון פסוריאזיס (ספחת), ויטיליגו ואקנה קשה, מחלות ריאתיות כאסתמה, ציסטיק פיברוזיס ומחלות מפרקים שונות. אנא פנה לרופא שלך על מנת להחליט האם שהיה בים המלח תעזור לך, ומהו הזמן הרצוי. להלן מספר אתרים בנושא ים המלח: http://www.dead-sea.net/f-healing.htm

תשובה:

מרבית הסיבוכים של מחלת הציסטיק פיברוזיס מתרחשים במערכת הנשימה או במערכת העיכול.

הסיבוכים האפשריים במערכת הנשימה כוללים בין השאר:

• הופעת גידולים בתוך האף (פוליפים באף)
• קרעים של רקמת הריאה, אשר מביאה לכליאה של אוויר במרווח שבין הריאה ודופן בית החזה (חזה אוויר pneumothorax), אשר יכולה להביא לידי קריסה של הריאה.
• שיעול המלווה בפליטת כמות גדולה של דם.
• הגדלה של החלק הימני של הלב, אשר יכולה להביא לידי כשל לבבי.
• הגדלה של דרכי הנשימה (התרחבות הסמפונות bronchiectasis) אשר יכולה להביא לידי הופעת זיהום.
• הופעת זיהום אשר נגרם על ידי פטרייה (פטרת אלרגית של הריאות והסמפונות allergic bronchopulmonary aspergillosis).

הסיבוכים האפשריים במערכת העיכול כוללים בין השאר:

• חסימות מעיים
• צניחת החלחולת
• הגדלת הכבד והטחול, ומחלות כבד
• הופעת דלקת בלבלב (דלקת הלבלב pancreatitis)
• מחלת הסוכרת
• הידלדלות העצמות (אוסטאופניה osteopenia או אוסטיאופורוזיס osteoporosis)

תשובה:

אצל גברים, מחלת הציסטיק פיברוזיס יכולה להשפיע על התפתחות צינור הזרע, אשר תפקידו לשנע את נוזל הזרע. צינור הזרע יכול להיחסם על ידי ריר. ייצור הזרע אמנם נמשך, אך נוזל הזרע אינו יכול להשתחרר בזמן השפיכה. דבר זה יכול להביא לידי חוסר יכולת להביא צאצאים לעולם (אי פוריות). למרות שמחלת הציסטיק פיברוזיס אינה משפיעה ישירות על התפתחותם של אברי הרבייה אצל נשים, עצם קיומו של הריר הצמיגי מקשה על תהליך הפריית הביצית. למרות זאת מרבית הנשים החולות בציסטיק פיברוזיס מצליחות להרות בסופו של דבר. בטרם התעברות אישה החולה במחלת הציסטיק פיברוזיס, מומלץ לה לשוחח עם הרופא המטפל בה, לגבי הסיכונים הכרוכים בכך, למה עליה לצפות, וסוגיות נוספות. נשים רבות אשר חולות בציסטיק פיברוזיס עוברות את שלבי ההיריון ללא בעיות מיוחדות, אולם הן זקוקות להשגחה צמודה עקב במצבן התזונתי הבעייתי ועקב המאמץ הנוסף המופעל על הריאות שלהן. במידה ואת חולה בציסטיק פיברוזיס ואת חושבת להיכנס להיריון, חשוב מאוד שתשוחחי על כך בצורה נרחבת ופתוחה עם רופא הנשים המטפל בך. ייתכן והרופא ימליץ לך ולבן זוגך לעבור בדיקות גנטיות על מנת לבחון את הסיכויים שלכם ללדת תינוק החולה במחלת הציסטיק פיברוזיס.

תשובה:

ישנם מספר גורמים אשר יכולים להגדיל את רמת הסיכון שלך ללקות באבני כליה. חלק מן הגרומים ניתנים לשליטה על ידך, וחלקם אינם נמצאים בשליטתך.

גורמי סיכון שיש ביכולתך לשלוט עליהם:

* כמות הנוזלים אותם אתה שותה

הגורם המרכזי להיווצרותן של אבני כליה הוא שתייה בלתי מספקת של נוזלים. נסה לשתות כמות מספקת של נוזלים על מנת לשמור על צלילותו של נוזל השתן שלך (כ- 8 עד 10 כוסות מים ביום). שתייה של מיץ אשכוליות יכולה להגדיל את רמת הסיכון שלך ללקות באבני כליה.

* משטר התזונה שלך. במידה ואתה חושב כי הבעיה יכולה להיות נעוצה במשטר התזונה שלך, קבע פגישה עם רופא שהוא ועץ תזונתי, על מנת לבחון את אפשרויות התזונה שלך. הויטמינים C ו- D יכולים להגדיל את רמת הסיכון שלך ללקות באבני כליה במידה ואתה נוטל מינון שהוא גבוה מן המותר. יש לקרוא בעיון רב את דף ההוראות של תחליפי התזונה ולא ליטול מינון שהוא גבוה מן המינון היומי המומלץ. משטר תזונה העשיר בחלבונים, נתרן, ומזונות אשר עשירים באוקסלט (מלח של חומצה אוקסאלית), כגון ירקות בגוון ירוק כהה, מעלים את רמת הסיכון שלך ללקות באבני כליה.

* משקל, ושוב משקל. עלייה במשקל הגוף יכולה להביא הן לידי התפתחות עמידות לאינסולין והן להופעת סידן עודף בנוזל השתן, אשר יכול להביא לידי העלאת רמת הסיכון שלך ללקות באבני כליה. אחד מן המחקרים מצביע על כך כי עלייה במשקל הגוף בגיל צעיר יחסית, בנוסף למדד מסת גוף (BMI) גבוה, והיקף מותניים גדול מעלה את רמת הסיכון ללקות באבני כליה.

* רמת הפעילות הגופנית. בני אדם אשר אינם פעילים גופנית ייתכן ויטו לסבול יותר מהופעתן של אבנים בכליות.

* נטילת תרופות.

גורמי סיכון שאין ביכולתך לשלוט עליהם:

גורמי הסיכון להיווצרותן של אבני כליה חדשות או לחזרתן של אבני כליה שהיו קיימות בעבר, שאין ביכולתך לשלוט עליהם כוללים בין השאר:

* גיל ומגדר

גברים בטווח הגילאים שבין 30 ל- 50 נמצאים ברמת סיכון גובהה יותר ללקות באבני כליה. נשים אשר נמצאות לפני גיל המעבר אשר נוטות לרמות אסטרוגן גבוהות, נמצאות ברמת סיכון מוגברת ללקות באבני כליה. נשים אשר עברו ניתוח להסרת השחלות נמצאות גם הן ברמת סיכון מוגברת ללקות באבנים בכליה.

* נטייה משפחתית ללקות באבנים בכליה.

* היסטוריה רפואית אישית של הופעתן של דלקות חוזרות ונשנות בדרכי השתן.

* מצבים רפואיים או מחלות אחרות, כגון מחלות דלקתיות של המעי, פעילות יתר של יותרת בלוטת התריס, סיסטיק פיברוסיס, שיגדון ופודגרה או נטייה ליתר לחץ דם.

* עמידות לאינסולין, אשר יכולה לבוא כתוצאה מתחלואה במחלת הסוכרת או השמנת יתר.

* שהייה במיטה למשך פרקי זמן ארוכים.

* בעיות של שלפוחית השתן כתוצאה מפגיעה בחוט עמוד השדרה.

* נטילת תרופות אשר משמשות על מנת לשלוט על מצבים רפואיים או ממגוון מחלות אחרות. תרופות כגון: נוגדי חומצה או אספירין.