אשך טמיר

הסיבה המדויקת אשר גורמת למצב של אשך טמיר אינה ידועה. ייתכן ושילוב של מספר גורמים גנטיים, בשילוב עם בריאות האם, וגורמים סביבתיים אחרים אשר גורמים להפרעה הורמונאלית, להופעת שינויים גופניים, ולהשפעה על הפעילות העצבית הם אלה אשר משפיעים בסופו של דבר על ההתפתחות התקינה של האשכים.

משקל לידה נמוך ולידה לפני מועד הלידה המשוער הם גורמי הסיכון הידועים ביותר אשר יכולים לגרום להופעתו של אשך טמיר אצל ילודים. גורמי סיכון נוספים עדיין אינם מובנים עד הסוף. 

גורמים אשר יכולים להעלות את רמת הסיכון להופעתו של אשך טמיר כוללים בין השאר:

- משקל לידה נמוך.

- לידה לפני תאריך הלידה המשוער.

- עבר משפחתי של אשכים טמירים או בעיות אחרות הקשורות להתפתחות תקינה של אברי המין.

- מצבים רפואיים של העובר אשר מגבילים את הגדילה התקינה שלו, כגון תסמונת דאון או הופעתם של פגמים בדופן חלל הבטן.

- שתיית משקאות אלכוהוליים על יד האם בזמן תקופת ההיריון.

- עישון סיגריות על ידי האם או חשיפתה לעישון פאסיבי.

- סוכרת של האם – סוכרת מסוג 1, סוכרת מסוג 2 או סוכרת הריונית.

- חשיפה של ההורים לסוגים שונים של מדבירי מזיקים.

הרופא המטפל בכם יכול לקבוע בקלות יחסית האם אחד האשכים הינו אשך טמיר קרי אשך שלא ירד אל המקום המיועד לו בתוך שק האשכים. המטרה לביצוע בדיקות עתידיות היא לקבוע את מיקומו המדויק של האשך ולעקוב אחד שינויים החלים במיקומו. במידה והאשך ממוקם בתוך המפשעה, ייתכן והרופא המטפל יוכל לקבוע את מיקומו המדויק על ידי מישוש ידני בלבד. במידה ולא ניתן לחוש באשך (אינו בר מישוש), אז יוכל הרופא המטפל להפנות אתכם לבדיקה אצל רופא אורולוג המתמחה בטיפול בילדים על מנת לבצע בדיקות נוספות. כ- 10 אחוזים מן האשכים הטמירים אינם ברי מישוש.

במידה והבן שלך סובל מאשך שאינו בר מישוש, יוכל הרופא האורולוג להפנות אתכם לביצוע אחת או יותר מן הבדיקות הבאות:

- אולטרסאונד.

- בדיקת MRI.

- בדיקת לפרוסקופיה.

- ביצוע הליך ניתוחי פתוח.

סוגיות נוספות לבחינה.

במידה והבן התינוק שלך סובל מטמירות בשני האשכים, הרופא המטפל בכם יכול להפנות אתכם לביצוע מספר בדיקות נוספות על מנת לקבוע את מינו המדויק של ילדכם. ייתכן והאשכים ה"נעדרים" מצביעים על כך שמבחינה גנטית הילד שלכם הוא בעצם ממין נקבה, שיא בעלת איברי מין חיצוניים זכריים. מצב זה של אי ודאות לגבי מינו של התינוק מכונה ברפואה מין יילוד השנוי במחלוקת או אינטרסקס. 

הבדיקות שיש לבצע על מנת לקבוע האם מדובר בתופעה של מין יילוד השנוי במחלוקת כוללים בין השאר:

- מדידה של מגוון רמות הורמונאליות בדם ובשתן.

- בדיקה וחקירה של הגנים האחראים על קביעת המין של ילדכם.

- בדיקת אולטרה סאונד על מנת לבדוק את הימצאותם של איברי רבייה נשיים (שחלות).

על מנת להבטיח האת ההתפתחות והפעילות התקינה של האשכים, עליהם לשהות בטמפרטורה אשר נמוכה מעט מן הטמפרטורה הכללית של הגוף. שק האשכים מספק את הסביבה המעט יותר קרירה הזו. עד הגיעו של הילד לגיל 3 או 4 שנים, האשכים עוברים שינויים אשר ישפיעו בעתיד על האופן והאיכות של תפקודם של האשכים.

אשך טמיר נמצא מטבעו בסביבה שהיא אינה קרירה יותר משאר הגוף. עובדה זו יכולה להגדיל את הסיכון להופעתם של סיבוכים בגיל מאוחר יותר. 

סיבוכים אלה כוללים בין השאר:

סרטן האשכים. סרטן האשכים מתחיל את התפתחותו בדרך כלל ברקמת התאים של האשך אשר אחראית על ייצור תאי הזרע. אין ודאות לגבי מהו הגורם המדויק להפיכתם של התאים הללו לתאים הסרטניים. גברים אשר סבלו בילדותם ממצב של אשך טמיר נמצאים ברמת סיכון גבוהה יותר ללקות בסרטן האשכים.

בעיות פוריות. הסבירות להופעתם שלספירות תאי זרע נמוכות, איכות ירודה של תאי זרע ואי פריון, גבוהה יותר אצל גברים אשר סבלו בילדותם ממצב של אשך טמיר.

סיבוכים אפשריים נוספים אשר נמצאו קשורים למיקום חריג של האשכים או לאשכים טמירים כוללים בין השאר:

 פיתול האשך. הופעת פיתול באשך הינה סיבוב של הצינור אשר מכיל את כלי דם, הרשתות העצביות ואת צינורית הזרע עצמה אשר מובילה את נוזל הזרע מן האשכים אל עבר הפין. מצב רפואי זה מכאיב מאוד וגורם לניתוק זרם הדם אל עבר האשך. במידה ומצב זה אינו מטופל באופן מיידי הוא יכול להוביל לאיבוד של האשך. הופעתו של אשך טמיר מגדילה את רמת הסיכון ללקות בפיתול של האשך.

נזק (טראומה). במידה והאשך ממקום במפשעה, תיתכן גרימת נזק לאשך כתוצאה מן הלחץ אשר יופעל עליו כתוצאה מדחיקתו אל עבר עצם הערווה.

בקע מפשעתי. אשר טמיר יכול לגרום להופעתו של בקע מפשעתי. במידה והפתח הנמצא בין חלל הבטן ומעבר המפשעה רופף מדי, ייתכן וחלק מן האיברים הפנימיים של חלל הבטן יילחצו ויבלטו אל עבר המפשעה.

מטרת הטיפול הרפואי הינה להעביר  אשך טמיר אל עבר מקומו המיועד בתוך שק האשכים. טיפול אשר יתבצע בשלבים מוקדמים מאוד יכול להוריד משמעותית את רמת הסיכון להופעתם של סיבוכים מאוחרים יותר הבאים כתוצאה של אשך טמיר, בעיות כגון אי פריון או הופעתו של סרטן האשכים.

ניתוח

תיקון של תופעת אשך טמיר מבוצע בדרך כלל באמצעות ניתוח אשך טמיר. הרופא המנתח יוביל בעדינות אשך טמיר אל עבר שק האשכים, ויקבע אותו אל מקומו בעזרת ביצוע תפר. הליך זה מצריך בדרך כלל ביצוע של מספר חתכים קטנים וניתן לבצעו על ידי שימוש במכשור לפרוסקופי.

מהי נקודת הזמן האופטימאלית שבה בנך יוכל לעבור ניתוח שכזה תלויה במספר גורמים, כמו בריאותו הכללית של הבן שלך ועד כמה צפוי ההליך להיות מסובך. הרופא המנתח שלכם קרוב לוודאי ימליץ לכם לבצע את ההליך הניתוחי לאחר שמלאו לבנכם שלושה עד שישה חודשים ולפני היותו בן שנה ושלושה חודשים. ביצוע הניתוח בגיל מוקדם ככל האפשר מקטין את רמת הסיכון ומונע את הופעתם של סיבוכים בגילאים מאוחרים יותר.

במקרים מסוימים, ייתכן והאשך סובל מחוסר התפתחות תקינה, או שיהיה בעל רקמה חריגה או רקמה מתה. במקרה זה הרופא המנתח יסיר את הרקמה של האשך.

במידה והבן שלך סובל בנוסף לבעיית אשך טמיר גם מהופעתו של בקע משפעתי, הבקע יתוקן במהלך אותו הניתוח.

לאחר הניתוח, הרופא המנתח יעקוב אחר האשך על מנת לבדוק את המשך התפתחותו התקינה, תפקודו התקין והישארותו במקומו. 

המעקב עלול לכלול בין השאר:

ביצוע בדיקה גופנית

בדיקת אולטרה סאונד של שק האשכים

בדיקה של הרמות ההורמונאליות

טיפולים הורמונאליים

טיפול הורמונאלי מורכב מהזרקה של הורמון גונדוטרופין כוריוני אנושי (HCG). הורמון זה יכול לגרום לאשך שלך לנוע אל עבר שק האשכים, אולם טיפול הורמונאלי הוא בדרך כלל יעיל פחות מאשר ביצועו של הליך ניתוחי לתיקון הבעיה. ישנן עדויות כעל כך שהזרקת הורמון זה עלולה לגרום להופעה מוקדמת של גיל הבגרות (בשלות מינית מוקדמת).

טיפולים אחרים

במידה ולבן שלך חסר אשך אחד או שניהם – כתוצאה מתופעת אשך טמיר או אשך שלא שרד את ההליך הניתוחי – ניתן לשקול השתלה של אשך מלאכותי בתוך שק האשכים, הליך אשר ניתן לבצע בגיל הילדות המאוחר או במהלך גיל ההתבגרות. שתלים מעין אלה – שקיק קטן המלא במעין נוזל – מקנים "מראה" של שני אשכים תקינים בתוך שק האשכים.

במידה ולבנך אין לפחות אשך אחד המתפקד באופן תקין, הרופא המטפל בכם יוכל להפנות אתכם למומחה לטיפול הורמונאלי (אנדוקרינולוג) על מנת לדון בטיפולים הורמונאליים עתידיים אשר יהיו הכרחיים על מנת להביא להתפתחות מינית תקינה, לגרום להופעתו של גיל ההתבגרות והגעה לבשלות גופנית.