אי-נקיטת שתן, דליפת שתן (Urinary incontinence)

סיבות וגורמי סיכון

גורמי סיכון המחמירים את הבעיה הם: משקל-יתר, עישון, סוכרת וקושי בניידות. בעיקר באוכלוסיית הגיל המבוגר יש לשקול גורמים הפיכים העשויים לגרום לאי-נקיטת שתן.
זיהום - זיהום בדרכי השתן יכול להביא לאי-נקיטת שתן. לעיתים איבוד השתן הוא הסימן המבשר על קיום הזיהום.
טיפול בתרופות - טיפולים תרופתיים שונים יכולים להוביל לאי-נקיטת שתן הן מבחינת הרכב התרופה והן מבחינת עיתוי מתן התרופה.
דליפת שתן יכולה לנבוע בשל ליקויים במערכות השתן עצמה. מערכת השתן התחתונה מורכבת משתי יחידות הפועלות בהתאמה, השלפוחית - שבה נאגר השתן, והשופכה - על מערכת הסוגרים שבה. דליפת שתן עשויה לנבוע מתפקוד לקוי של השלפוחית או השופכה. תכופות הבעיה משולבת.

טיפולים ותרופות

בשיחה עם המטופל, בבדיקתו הגופנית ובבדיקות נלוות אחרות ינסה הרופא להבין את מקור הליקוי ולהציע פתרונות בהתאם. לעיתים כאשר הסיבה לדליפת השתן אינה ברורה דיה יש מקום לבצע הערכה נוספת של מערכת השתן התחתונה, אם על ידי בדיקות דימות שונות ו/או בדיקה אורודינמית.
הטיפול באי-נקיטת שתן יכול להיות ברמות שונות. החל משינויים התנהגותיים, לדוגמה הפחתה בכמות הנוזלים הנצרכים ובסוגם, שינוי בטיפול בתרופות מבחינת סוג התרופות שאותן נוטל המטופל ועיתוי נטילתן, וכן טיפולים העשויים למתן פעילות פתולוגית של מערכת השתן עצמה.
טיפולים פיזיותרפיים לכשעצמם או במישלב עם עזרים כהיזון חוזר (Bio-feedback) יכולים לסייע בדליפת שתן בשל תכיפות ודחיפות, וכן על ידי חיזוק שרירי רצפת האגן. קיימים ניתוחים שונים לתיקון דליפת שתן. טיפול בניתוחים אלו נעשה רק לאחר שמוצו כל האפשרויות שאינן פולשניות. כל התערבות בניתוח מחייבת הבנה ברורה בבסיס הפתולוגיה, על מנת לבחור את ההתערבות שתביא לתוצאה המיטבית. כל אחד מטיפולים אלו נועד לאפשר למטופל איכות חיים משופרת.

סוגים נפוצים

סוגי אי-שליטת שתן:
דליפת שתן במאמץ - הנצפית בזמן עליית לחץ תוך-בטני במצבים כמו: עיטוש, שיעול, פעילות גופנית ושינוי במנח הגוף;
דליפת שתן המישנית לדחיפות - דליפת שתן הנצפית בעקבות דחף פתאומי בלתי נשלט לתת שתן;
דליפה בלתי מודעת - דליפת שתן הנצפית כאשר המטופל אינו מודע לדלף הנ"ל;
דליפה מתמידה - דלף מתמיד מהשופכה. ללא כל תחושה מקדימה של דחיפות או מאמץ גופני;
דליפה מקיבולת-יתר - דלף הנצפה במקביל לאצירת שתן מעבר לקיבולת הרגילה של שלפוחית השתן.
גורמים
מין - ככלל, נשים נוטות לסבול יותר מגברים, אולם עם העלייה בגיל הפער בין המינים מצטמצם.
תורשה - קיימת נטייה תורשתית לאי-נקיטת שתן במאמץ ובדחיפות.
גזע - אי-נקיטת שתן במאמץ שכיחה יותר בנשים לבנות לעומת נשים שחורות. במחקרים שונים נמצאו הבדלים בתת-קבוצות של רקמת החיבור באגן היכולים להסביר את התופעה.
נזק לרצפת האגן - גורמים העשויים לגרום נזק לרצפת האגן כגון לידות מרובות וממושכות, ניתוחים אגניים, וקרינה לאגן מחמירים אי-נקיטת שתן.