כתף קפואה (קפסוליטיס) היא הפרעה אורתופדית אשר גורמת לאובדן הדרגתי של תנועה במפרק הכתף. מפרק הכתף מורכב מכדור ושקע. בדרך כלל זהו אחד המפרקים הניידים ביותר בגוף, אך במצב של כתף קפואה, המפרק נתקע ותנועתו מוגבלת[1].
כתף קפואה גורמת לכאב, לנוקשות ולאובדן טווחי תנועה נורמליים בכתף. המגבלה יכולה להיות חמורה, והמצב עלול להחמיר עם הזמן, אם הוא לא מטופל. זה נוטה להופיע בעיקר בגילים 40 עד 60, ונשים בעלות סיכוי גבוה יותר לסבול מהפרעה זו[2].
לא לגמרי ברור מה גורם לכתף קפואה, אבל ככל הנראה מעורב תהליך דלקתי. לפעמים ההפרעה מתרחשת בגלל שהכתף הייתה מקובעת במשך זמן רב בגלל פציעה, ניתוח או מחלה, אך במקרים רבים אחרים הסיבה לא ברורה. למרבה המזל, הכתף בדרך כלל ניתנת להחלמה, אך החלמה מלאה לוקחת זמן רב והיא כרוכה בהרבה עזרה עצמית[2].
מבנה הכתף
לכתף טווח תנועה רחב ומגוון יותר מכל חלק אחר בגוף. היא מסתובבת בעיקר באמצעות כדור ושקע הנקרא מפרק גלנוהומרלי. מפרק זה מסייע להזיז את הכתף קדימה ואחורה ומאפשר לזרוע להסתובב ולהתרחב החוצה מהגוף. הקופסית - מעטפת גמישה ומלאה בחומר הנקרא נוזל סינוביאלי - מגנה על המפרק ועוזרת לשמור על תנועה חלקה. היא מוקפת ברצועות, גידים, שרירים, ובנוזל בורסה, וכל הרקמות הרכות הללו מאפשרות למפרק הכתף לשלוט בתנועות ולהיות גמישה מאוד[3].
באופן טבעי, המפרק נע בצורה חלקה, אך במצב של כתף קפואה, מעטפת הכתף מתעבה והופכת לנוקשה ומהודקת. שכבות עבות של רקמה - הנקראות הידבקויות – מתפתחות, ובמקרים רבים יש פחות נוזל סינוביאלי במפרק[3].
צילום: PK289 | Shutterstock
כתף קפואה תסמינים
סימפטומים של כתף קפואה הם כאב, נוקשות והגבלה בתנועה. אלו הם שלושת השלבים של התפתחות כתף קפואה[3]:
השלב הראשון - שלב זה נקרא שלב הכאב. תהליך ההקפאה מתחיל להיווצר והדבר מתבטא בכאב הדרגתי ללא נוקשות, שהולך ומתגבר עם הזמן. ככל שהכאב מחמיר, הכתף מאבדת יותר את טווח התנועה. שלב זה נמשך בדרך כלל בין 6 שבועות ל-9 חודשים.
השלב השני - שלב זה נקרא שלב ההקפאה. בשלב זה הכאבים עשויים להשתפר, אך נוקשות נוצרת וחלה ירידה משמעותית בטווח התנועה של הכתף. שלב זה נמשך 4-6 חודשים, אך בחלק מן החולים/ות הגבלה מסוימת של התנועה עלולה להישאר לפרק זמן של מספר שנים. בשלב זה הפעילויות היומיומיות יכולות להיות קשות לביצוע.
השלב השלישי והאחרון - בשלב האחרון, הנקרא גם שלב ההפשרה, פוחתת הנוקשות, תנועת הכתף משתפרת לאט לאט וטווח התנועה גדל. חזרה מלאה לשגרה או קרובה לכוח ולתנועה נורמליים נמשכת בדרך כלל בין 6 חודשים לשנתיים. עם זאת, חזרה לטווח תנועה תקין ללא טיפול היא נדירה.
סיבות וגורמי סיכון
סביב עצמות המפרקים בגוף ישנה מעטפת. המעטפת עוזרת למפרק לנוע בקלות ושומרת עליו במקומו. במצב של כתף קפואה, מתרחש עיבוי של המעטפת הגורמת לתסמינים (נוקשות, הגבלה בתנועה וכאבים). לא ברור למה זה קורה לאנשים מסוימים, אך יש סבירות גבוהה יותר שזה יקרה לאחר תקופה ערוכה שבה הכתף לא הייתה פעילה, כמו לאחר ניתוח או פציעה[4].
גורמים מסוימים יכולים להגביר את הסיכון לכתף קפואה[4]:
חוסר תזוזה (אימוביליזציה) של מפרק הכתף. זהו מצב אופייני להחלמה מניתוחי חזה (כמו ניתוח לכריתת שד, להחלמה משבר או קרע באזור הכתף והיד, ולהחלמה משבץ מוחי הגורם לפגיעה נוירולוגית).
גיל - אנשים בני 40 ומעלה נוטים יותר לסבול מכתף קפואה.
מין – נשים נוטות יותר לסבול מכתף קפואה.
חבלה בכתף.
נזק קודם לכתף.
אנשים הסובלים ממחלות מסוימות הם בעלי סבירות גבוהה יותר לפתח כתף קפואה. מחלות שעלולות להגביר את הסיכון כוללות:סוכרת, פעילות יתר של בלוטת התריס (היפרתירואידיזם), תת פעילות בלוטת התריס (היפותירואידיזם) מחלת לב וכלי דם (אוטם שריר הלב, התקף לב, שבץ), מחלת פרקינסון.
אבחון ובדיקות
האבחון של כתף קפואה נעשה בדרך כלל על-ידי אורתופדית או אורתופד מומחה לכתף. האבחון מתבססת על סיפור הרקע הרפואי ועל בדיקת החולה.
בשלב הראשון תתבצע בדיקה גופנית של טווח התנועה. לאחר דיון בתסמינים ובהיסטוריה הרפואית של המטופל/ת, האורתופד/ית יבדוק את הכתף על ידי הזזתה בזהירות לכל הכיוונים, כדי לראות אם התנועה מוגבלת ואם מתרחש כאב עם התנועה. בדיקה זו, של טווח תנועה כאשר מישהו אחר מזיז את האיבר, נקראת בדיקת טווח תנועה פסיבי. טווח התנועה יושווה על ידי הרופא/ה לטווח התנועה שהמטופל/ת יכול/ה לבצע בעת הזזת הכתף באופן עצמאי (נקרא טווח תנועה פעיל). לאנשים עם כתף קפואה יש טווח תנועה מוגבל, הן באופן אקטיבי והן באופן פסיבי[3].
בדיקות אחרות שעשויות לעזור לשלול סיבות אחרות של נוקשות וכאב הן בדיקות הדמיה[3]:
צילומי רנטגן - מבנים צפופים, כגון עצם, מופיעים בבירור בצילומי רנטגן. צילומי רנטגן יכולים להציג בעיות אחרות בכתף כגון דלקת פרקים.
הדמיית תהודה מגנטית (MRI) ואולטרסאונד – בדיקות אלו יכולות להציג תמונות טובות יותר של הרקמות הרכות. למרות שבדיקות אלו אינן יכולות לאבחן כתף קפואה, הן יכולות לעזור בזיהוי בעיות אחרות בכתף, במידה ויש, כגון קרע שרוול מסובב.
סיבוכים אפשריים
ללא טיפול מתאים, ברוב המקרים לא יחזור תפקוד מלא של המפרק לאחר הופעת כתף קפואה.הסיבוכים שיכולים להופיע הם[5]:
כאבים בכתפיים.
אובדן ניידות.
טווח תנועה מופחת.
בעיות בשרירים שיכולות להחמיר ולהימשך זמן.
אי תזוזה מלאה של הכתף.
טיפולים ותרופות
באופן כללי, ישנם 3 שלבים עיקריים המוצעים כטיפול[6]:
הפחתת הכאב – יש להימנע מתנועות שגורמות לכאב. מומלץ להזיז את הכתף רק בעדינות. במידת הצורך, יש להשתמש במשככי כאבים כגון אקמול או איבופרופן, כדי להקל על הכאב.
הקלה משמעותית יותר על הכאב והנפיחות – במקרה זה יש להשתמש במשככי כאבים שניתנים במרשם רופא/ה כגון זריקות סטרואידים בכתף, כדי להפחית את הכאב והנפיחות.
החזרת התנועה - ברגע שהכאב פוחת, מומלץ להתחיל לבצע תרגילי כתף. זה יכול להיות בבית או עם פיזיותרפיסט/ית.
לעיתים יינתן טיפול משולב של משככי כאבים ופיזיותרפיה, הדבר תלוי במידת הכאב והנוקשות של הכתף.הקלה משמעותית יותר על הכאב משמשת בדרך כלל כאופציה טיפולית לזמן קצר בלבד, מאחר שהיא עלולה לגרום לתופעות לוואי[6].
פיזיותרפיה לכתף קפואה
פיזיותרפיה יכולה לעזור להחזיר את התנועה לכתף.פיזיותרפיסטית או פיזיותרפיסטית יחליטו על מספר הפגישות שבהן יש צורך. המספר המדויק תלוי במגבלת התנועה שיש לכתף (לשם כך תתבצע בדיקה), כמו גם באופן שבו הכתף מגיבה לטיפול.טיפול פיזיותרפיה כולל תרגילי מתיחה, תרגילי כוח, ייעוץ בנוגע ליציבה נכונה, אופציות נוספות לשיכוך כאבים. במידה והכאבים אינם שוככים, גם לאחר טיפול פיזיותרפיה, יש לחזור לאורתופד/ית כדי לבחון חזרה לטיפול פיזיותרפיה או ניתוח[6].
ניתוח לכתף קפואה
ניתוח לכתף קפואה מוצע בדרך כלל בשלב השני של ההפרעה. מטרת הניתוח היא למתוח ולשחרר את מעטפת המפרק הנוקשה. השיטות הנפוצות ביותר כוללות מניפולציה בהרדמה או ארטרוסקופיה של הכתף[3]:
מניפולציה בהרדמה - במהלך הליך זה נעשית הרדמה למטופל/ת. המנתח/ת מניעים את הכתף בכוח, מה שגורם למעטפת ולרקמת הצלקת שבמפרק להימתח או להיקרע. זה משחרר את ההידוק ומגדיל את טווח התנועה.
ארטרוסקופיה של הכתף – בהליך זה חותכים חלקים מרקמת הצלקת של מעטפת המפרק כדי לשחרר אותה. זהו הליך זעיר פולשני שנעשה באמצעות מצלמה ומכשירים זעירים המוכנסים דרך חתכים קטנים סביב הכתף.
במקרים רבים, נעשה שילוב של שתי השיטות כדי להשיג תוצאות מקסימליות. בדרך כלל הליכים אלו מובילים לתוצאות טובות.
מניעה
טרם ידועה במלואה הסיבה המלאה להופעת כתף קפואה. עם זאת, כיוון שגורם הסיכון העיקרי להופעת המצב הוא חוסר תנועתיות של המפרק לאורך זמן ממושך, מומלץ להתייעץ עם הצוות הרפואי לגבי חזרה לתנועה בהקדם לאחר פגיעה באזור או ניתוח המערב את אזור החזה או היד[4].
שאלה: אובחן אצלי מעי רגיז כבר לפני שנתיים, ולאחרונה ישנם אצלי כל הסימנים לפיברומיאלגיה. לפני כחצי שנה החלו כאבים בכתף שמאל שהתפתחו ל- "כתף קפואה", והיום מתחילים סימנים דומים בכתף ימין. אני עורך סרטים - עבודה שכרוכה בישיבה ממושכת מול מסכים, במתח רב, ובתנאים
תשובה: נתייחס לכאבים בכתפיים בהנחה שאינם קשורים לתסמונת העייפות הכרונית. מאחר שאתה יושב כל היום כדבריך מול מסכים, בדרך כלל הפגיעה הנפוצה במפרק הכתף לאנשי המקלדת היא בגלל מנח המקלדת הלא נכון. המקלדת חייבת להיות רחוקה מהגוף כאשר ציר התנועה הוא באיזור שורש כף היד ולא בציר מרפק-כתף. בעוד בכף היד יש עשרות שרירים קטנים שבנויים לפעילות רבת שעות, בכתף יש שרירים גדולים שאינם בנויים לפעילות ארוכה אלא לפעילות מסיבית ועם הפסקות, ולכן הם נדלקים ויוצרים את התופעות שתיארת בכתפיים. קח טיפול נוגד דלקת ושפר תנוחת העבודה. ד"ר משה ארוך - רופא משפחה
שאלה: אני סטודנט לרפואה, ולאחרונה נתקלתי במקרה שקשה לי. האם אפשר לזהות באבחון שהיתה לחולה פריקת כתף כאשר לפני הגיעו לבית החולים כבר שהחזיר לעצמו את הכתף למקום? אני לא רואה שום הבדל בצילומים בין כתף פרוקה לבין כתף רגילה.
תשובה: כפי שאמרת, בצילום רנטגן רגיל אי אפשר לראות כתף פרוקה שהוחזרה למקומה. אם הפריקה מלווה בפגיעה ברקמות רכות (רצועות, לברום, גידים) ניתן יהיה לראות פגיעות אלו בבדיקות הדמיה אחרות כגון אולטרסאונד או MRI. בהצלחה בלימודי הרפואה בברכה, ד"ר עמית גיל - אינפומד
שאלה: אני סובל זה חצי שנה מכתף קפואה עם סימנים טובים של שיפור בטווח התנועה. אני שוחה 3 פעמים בשבוע ומבצע פיזיותרפיה והידרותרפיה פעם בשבוע. השחייה היטיבה עימי, אך לאחרונה החלו כאבים בשרירי הכתפיים. האם להפסיק את השחייה? וכיצד מחזקים את שרירי הכתפיים?
תשובה: ראשית, עבור אולטרסאונד של הכתפיים כדי לעמוד על עוצמת התהליך הדלקתי, אם קיים כזה, וכדי לשלול הסתיידויות לאורך הגידים. במידה שיש דלקת, יש לטפל בה טיפול בנוגדי דלקת כמו אביטרן (דיקלופנאק) או אתופאן. יש לצמצם את עוצמת ומשך הספורט ולעבור לסגנון חתירה ולא חזה, שכן שחיית החזה מאמצת יותר את המפרק. חתירה איטית - לא לשבור שיאים! ד"ר משה ארוך - רופא משפחה ומתמחה ברפואת ספורט