אלח דם

כל זיהום בגוף עלול להוביל להתפתחות של אלח דם. במרבית המקרים, מערכת החיסון שלנו מצליחה להתגבר על הזיהום ולהגבילו לזיהום מקומי בלבד, שמתבטא בתגובה הידועה בשם דלקת – הגברת ייצור התאים הלבנים אשר נודדים אל האזור המזוהם על מנת למנוע את התפשטות הזיהום. במצב שבו מערכת החיסון חלשה או כאשר הזיהום חמור במיוחד, הזיהום יכול להתפשת דרך זרם הדם לאזורים נוספים, דבר שמוביל לתגובת יתר של מערכת החיסון ולהתלקחות התהליך הדלקתי בגוף, מה שמוביל לפגיעה בזרימת הדם וברקמות.

הגורמים הנפוצים ביותר להתפתחות של ספסיס כוללים זיהומים שמקורם במערכת הדם, בריאות – כמו דלקת ריאות ושפעת - זיהומים בדרכי השתן, זיהומים בבטן – כמו דלקת התוספתן או פריטוניטיס (דלקת של קרום הצפק) - ודלקת באגן. עם זאת, המקור הראשוני לזיהום אינו ניתן לזיהוי בכ-20% מהמקרים.

גורמי הסיכון להתפתחות של אלח הדם כתוצאה זיהום מקומי כוללים:

• מחלות המחלישות את מערכת החיסון כמו HIV או לוקמיה.

• טיפולים רפואיים המחלישים את מערכת החיסון כמו טיפולים כימותרפיים.

• אנשים הנמצאים בקצוות טווח הגילאים – פעוטות וקשישים.

• ניתוח או תאונה בזמן האחרון.

• הנשמה מלאכותית באמצעות מכונת הנשמה.

• צנתור ועירויים שונים המוחדרים דרך העור.

• מחלות תורשתיות המעלות את הסיכון לזיהום.

כמו כן, זיהום שנגרם על ידי חיידקים עמידים לטיפול אנטיביוטי כדוגמת MRSA (multiple resistant Staphylococcus aureus), מגביר את הקושי בטיפול בחולה. זיהומים מסוג זה נפוצים יותר בבתי החולים ונוטים להיות קשים יותר.

אבחון אלח הדם יכול הלתבצע באמצעות בדיקות רבות הכוללות:

• בדיקות דם לזיהוי של בעיות בקרישה, לאיתור הזיהום, לזיהוי בעיות בתפקוד הכבד או הכליות, לקביעת מידת החמצון של הדם.

• בדיקת שתן.

• תרבית צואה.

• בדיקת לחץ דם.

• תרבית מהאזור המזוהם.

• תרבית ממקור החשוד כמקור הזיהום.

• בדיקות רנטגן, US, CT, או MRI.

• ניקור מותני לבדיקה של נוזל השדרה.

באמצעות הבדיקות המבוצעות, מנסים הרופא או הרופאה המטפלים לגלות את סוג הזיהום, המקור שלו, ולבצע הערכה של תפקוד האיברים החיוניים.

כאשר מתפתח אלח הדם, ככל שהמצב מחמיר, כך מתגבר הפגיעה באספקת הדם לאיברים החיוניים – המוח, הלב והכליות. 

קרישי דם שעלולים לחסום את זרימת הדם יכולים להיווצר באיברי הגוף כגון בזרועות, ברגליים, באצבעות הידיים ובכפות הרגליים. תהליך זה מוביל למוות של הרקמות ולהתפתחות של נמק.

במרבית המקרים, חולים הסובלים מאלח דם פשוט ומטופלים בזמן יחלימו לחלוטין, אך פגיעה באיברים חיוניים ובמערכות הגוף שנגרמת במצב של אלח דם חמור, עלולה לגרום לתחלואה קשה ולאחוזי תמותה גבוהים של עד כ-50% בקרב הלוקים באלח דם חמור או בהלם זיהומי.

הטיפול באלח הדם תלוי בשלב שבו הוא אובחן. במידה ונעשה אבחון מוקדם, ומדובר באלח דם פשוט, הטיפול יכול להתבצע בבית באמצעות אנטיביוטיקה ללא צורך באשפוז. במידה ומדובר באלח דם חמור או בהלם זיהומי, נדרש טיפול בבית החולים, שם יבוצע ניטור של מערכות הגוף וינתן טיפול המותאם למצב החולה ולמקור הזיהום שלו.

עירוי נוזלים ניתן לטיפול בלחץ דם נמוך לשם העלת נפח הדם, ובמידה ונוזלים בדם אינם מספיקים למטרה זו, ניתן להוסיף תרופות שמעלות את לחץ הדם.

הטיפול הבסיסי באלח הדם הוא אנטיביוטיקה, במצב של אלח חמור או הלם זיהומי, הטיפול האנטיביוטי יינתן לרוב דרך הווריד. לאחר שנלקחו תרביות מכל האתרים החשודים לזיהום, תינתן אנטיביוטיקה רחבת טווח, וכאשר יגיעו תוצאות הבדיקה, טווח הטיפול יצומצם לחיידק הנוכח בתרבית, ולרגישיות שלו. 

כאשר מדובר בזיהום נגיפי, סביר שטיפול אנטיביוטי לא יעזור, אך הוא ינתן בכל מקרה משום שיש להתחיל את מתן הטיפול לפני שמגיעות תוצאות התרבית, בשל הסיכון הגבוה שבדחיית הטיפול. הטיפול בזיהום נגיפי הוא בעיקר תמיכתי, אך לעיתים נעשה שימוש בתרופות נגד נגיפים.

כמו כן, הטיפול יתמקד גם במקור הזיהום. במידה וישנה מורסה החשודה כמקור לזיהום הראשוני היא תנוקז, או במידת הצורך ייעשה ניתוח להסרת האזור הפגוע.

ישנם טיפולים ותרופות רבים הניתנים במהלך הטיפול באלח דם חמור, אך מרביתם הם טיפולים תומכים עד שהזיהום יחלוף ומצב האיברים החיוניים ישתפר.

בכדי לנסות ולמנוע מצב של אלח דם חשוב לשמור על הצעדים הבאים:

• לטפל במחלות הקיימות באופן אופטימלי ולהקפיד להתחסן לפי ההמלצות של משרד הבריאות.

• לשמור על הגיינה נכונה – לשטוף ידיים ולטפל בחתכים כראוי.

• לדעת לזהות את הסימנים הכוללים – בלבול, קוצר נשימה, כאב קיצוני או אי נוחות, ועור דביק או מזיע.

• אם סובלים מזיהום שלא משתפר או מחמיר, יש לחשוד באלח דם ולקבל טיפול מידי.