התמכרות

קיימים דפוסים שונים המאפיינים אנשים בעלי נטייה להתמכרות ("אישיות התמכרותית"). חלק מהמאפיינים הללו כוללים קושי בוויסות עצמי, נטייה לקחת סיכונים, נטייה לאובססיביות או הפרעות אישיות נוספות.  עם זאת, חשוב לדעת כי קיימים מספר הבדלים בין הנטייה להתמכרות לחומרים לבין התמכרויות לדפוסי התנהגות שונים.

התמכרויות לחומרים פסיכואקטיביים (כמו התמכרות לסמים והתמכרות לאלכוהול) נובעות משילוב בין גורמים ביולוגיים וגנטיים המגבירים את הפגיעות להתמכרות, לבין גורמים פסיכו-חברתיים והתנהגותיים, כמו:

• היעדר מיומנויות להתמודדות עם קשיים או מורכבות.

• קושי בוויסות רגשי הנלווה למצוקות הרגשיות.

• אירועי חיים מלחיצים מביאים לשימוש בחומר כאמצעי התמודדות חליפי.

לכאורה, השימוש בחומר מפחית את המצוקה ובכך הוא מהווה מעין חיזוק חיובי להתנהגות מזיקה הדרושה כדי לפנות אל החומר בפעם הבאה שהמשתמש חש במצוקה. זהו הדפוס האופייני הגורם לשימוש הממושך ולתהליך ההתמכרותי. 

התמכרויות להתנהגויות (כגון התמכרות לקניות, מין, שימוש מופרז באינטרנט, אכילה ועוד) שונות בגורמיהן הראשוניים, אך לרוב התמכרויות אלו מהוות דרך בלתי יעילה להתמודד עם קשיים שונים. 

בדומה להתמכרות לחומרים, הפנייה להתנהגות מביאה להקלה בטווח הקצר, אולם לאורך זמן מתפתחת בה תלות. כך למשל התמכרות למין עשויה להוות אמצעי להימנעות מאינטימיות הנחווית כמאיימת מאוד. אדם המתקשה ביצירת אינטימיות עשוי "לגלות" באופן בלתי מודע כי מין עם פרטנריות מזדמנות מהווה דרך מהנה להימנעות מאינטימיות עם פרטנרית קבועה. החיזוק החיובי אשר נוצר (הימנעות מאינטימיות) גורם לפנייה חוזרת ונשנית להתנהגות המינית עד להתפתחות תלות בה.

מאפיין המשותף לכל ההתמכרויות הוא פגיעה משמעותית בהיבטי החיים השונים. התמכרויות לחומרים או לדפוסי התנהגות נוטות לבוא על חשבון עיסוקים שונים ומערכות יחסים. הסובלים מבעיות התמכרות נוטים לערוך ויתורים כספיים, רגשיים ובין אישיים עצומים על מנת לספק את הדחף ההתמכרותי. למעשה, אובדן השליטה על יכולת קבלת ההחלטות היא ההבדל העיקרי בין התנהגות הנחשבת להתנהגות נורמטיבית או לתחביב, לבין התמכרות. 

קשה מאוד להיגמל לבד מהתמכרויות ולכן מומלץ לקבל אבחנה דרך איש מקצוע ולהיעזר בסיוע מקצועי.

גמילה מחומרים נעשית תחת שירותי הרווחה המוצעים בכל רשות עירונית או מועצה מקומית.

במידה ואת/ה מרגיש או מרגישה צורך בסיוע בנוגע לשימוש בחומרים, מומלץ לפנות לשירותי הרווחה במקום מגורייך. 

הסכנה הממשית בהתנהגויות התמכרותיות היא פגיעה נרחבת בתחומי חיים רבים.

הרצון לחזור על ההתנהגות הממכרת הוא עז, ומשבש את קבלת ההחלטות ויכולת התפקוד הדרושה מאדם. 

אדם מכור עלול לא לתפקד במערכות היחסים, הקשרים הבינאישיים, בעבודה ובמסגרות נוספות ואף לא להצליח לקיים את הצרכים הבסיסיים כמו שינה ואכילה. 

בנוסף, השימוש בחומרים עלול לגרום לנזק פיזי ממשי לגופו של המשתמש. אלכוהוליזם עלול לגרום לנזקים מרחיקי לכת ואף מסכני חיים כגון שחמת הכבד וסרטן, ושימוש נרחב בסמים פסיכו-אקטיביים משפיע על המוח לטווח הרחוק. 

הטיפול בהתמכרויות כולל התערבות פסיכולוגית המאפשרת זיהוי של גורמי ההתמכרות, השפעותיה ומשמעותה בחיי המטופל. בנוסף, מטרת הטיפול היא לאתר טריגרים המובילים לשימוש בחומר או פנייה להתנהגות, וכן רכישת טכניקות להתמודדות עם הדחף. 

קיימות דרכי טיפול מגוונות לטיפול בהתמכרות, בהן טיפול התנהגותי, טיפול באמצעות תרופות, טיפול קבוצתי ועוד. הטיפול עשוי לכלול גם התערבויות משפחתיות וזוגיות במקרים בהם התמכרויות משפיעות גם על המערכת הזוגית או משפחתית.

כמו כן, כולל הטיפול בהתמכרויות לחומרים סיוע בהתמודדות עם תסמיני הגמילה מהחומר עצמו. פעמים רבות מתחיל תהליך הגמילה במסגרת אשפוזית המונעת באופן פיסי את הגישה לחומר ומספקת השגחה רפואית מתאימה. אמצעי רלוונטי נוסף הוא שימוש בתחליפי סם (כדוגמת מתדון) אשר מקלים על תסמיני הגמילה הראשוניים (ה'קריז'). 

לאחר הגמילה מהחומר עצמו, מושם דגש רב על שיקום ורכישת מיומנויות אשר יאפשרו לסובלים מההתמכרות להשתלב בחברה, וכן יאפשרו את צמצום השפעתם של גורמים אשר עלולים להביא לחזרה להתמכרות (אבטלה, היעדר מקום מגורים ועוד).

משרד הבריאות מפעיל תוכנית ארצית למניעה ראשונית של התמכרויות לחומרים. כיום נעשות פעולות רבות מצד משרד הבריאות על מנת למנוע שימוש והתמכרות לחומרים בקרב בני נוער בבתי הספר ובמסגרות נוספות. קיים דגש נרחב על התמכרות לאלכוהול ולסמי רחוב.

נמצא כי פעילויות העשרה בשעות הפנאי ופיתוח תחביבים בתחום הספורט, המוזיקה או האמנות, עשויים לסייע בהפחתה משמעותית של שימוש בחומרים ממכרים בקרב בני נוער. 

לא מופעלות תכניות ייעודיות ברמה הארצית למניעת התנהגויות ממכרות, כגון התמכרות למשחקי מחשב או לאינטרנט.

הפעילות המשמעותית ביותר שנעשית בתחום מניעת התמכרויות נעשית בבתי הספר, ועל כן קיימת מידה של אחריות אישית התלויה במסוגלות של אדם לפנות לעזרה כאשר קיים חשש כי הוא סובל מהתמכרות או מאישיות התמכרותית.