אנדומטריוזיס

המומחים אינם יודעים מה גורם לרקמה אנדומטריאלית לצמוח מחוץ לרחם. אולם הם יודעים שההורמון הנשי אסטרוגן, גורם להחמרה בבעיה. אצל נשים בגיל הפוריות רמת האסטרוגן גבוההזו התקופה בה נשים סובלות ממחלת אנדומטריוזיס, בדרך כלל מגיל ההתבגרות ועד שנות ה- 40 לחייהן. רמות האסטרוגן יורדות בגיל המעבר (כאשר המחזור החודשי מפסיק להופיע). על פי רב גם התסמינים חולפים באותה תקופה. 

סיכון

גורמים שמעלים את הסיכון למחלת אנדומטריוזיס כוללים:

גיל – בין גיל ההתבגרות וגיל המעבר (עד גיל 50 לערך). בגיל המעבר כאשר רמות האסטרוגן יורדות, הסיכון למחלת אנדומטריוזיס נעלם. בעבר חשבו שאישה יכולה ללקות במחלת אנדומטריוזיס רק שנים רבות לאחר שהופיע אצלה המחזור החודשי, אולם סברה זו אינה נכונה. קיימים מקרים של אנדומטריוזיס אצל ילדות, שעדין לא הגיעו לבגרות מינית, או מיד לאחר הופעת המחזור הראשון שלהן. 

היסטוריה משפחתית - אצל אמא או אחות (קרבה מדרגה ראשונה), מגבירה את הסיכון למחלת אנדומטריוזיס חמורה. כפי הנראה סיכון זה עובר בירושה מצד האם. 

• מחזור חודשי שנמשך פחות מ- 28 ימים. 
• דימום מחזורי שאורך יותר משבעה ימים. 
• כאשר המחזור החודשי מתחיל להופיע לפני גיל 12. 
• פחות משני הריונות מלאים (שנמשכים בין 37 ל-42 שבועות). 
• מבנה בלתי שגרתי של הרחם, צוואר הרחם, או הנרתיק (בדרך כלל מולד), שחוסם, או מאט את זרימת הדם בווסת.

גורמים רבים יכולים לגרום לכאבים או לדימום כבד בזמן המחזור. על מנת לגלות אנדומטריוזיס הרופא:\

• שואל שאלות לגבי התסמינים, לגבי המחזור ולגבי ההיסטוריה הבריאותית האישית והמשפחתית. לעתים אנדומטריוזיס היא מחלה תורשתית. 
• מבצע בדיקת אגן. שיכולה לכלול בדיקה של הנרתיק ושל החלחולת (רקטום).

במקרים בהם הרופא חושד שאכן יש לאישה אנדומטריוזיס, הוא ימליץ לנסות טיפול תרופתי למספר חודשים. אם המצב משתפר בעקבות נטילת התרופה, כנראה שמדובר במחלת אנדומטריוזיס.

כדי לאבחן ציסטה בשחלה, לעתים יש צורך בבדיקה שמבצעת הדמיה, כמו אולטרסאונד, הדמיה בתהודה מגנטית (MRI), או סריקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT). בדיקות אלו מציגות תמונה של המתרחש בתוך חלל הבטן. 

הדרך היחידה לאבחן בוודאות שאכן מדובר במחלת אנדומטריוזיס, היא באמצעות ניתוח מיוחד המכונה בשם לפרוסקופיה. במהלך ניתוח שכזה הרופא מחדיר צינורית דקה ומאירה דרך חתך קטן בבטן. באמצעות הצינורית הרופא יכול לראות את חלל הבטן. במידה והרופא מוצא שתלים, רקמת צלקת או ציסטה, הוא יכול להסיר אותם במהלך אותו הניתוח עצמו.

אנדומטריוזיס טיפול

אין תרופה שיכולה לרפא אנדומטריוזיס. מטרת הטיפול היא להקל על התסמינים כדי שהמטופלת תוכל לנהל שגרת חיים. הטיפול כולל הקלה על הכאב, הסרת רקמה, שיפור הפוריות והפחתת התקפים[3].

בכל אחת משיטות הטיפול קיים סיכון שהתסמינים יחזרו.

שיטת הטיפול נבחרת בהתאם למטרה, בחלק מהמקרים המטרה היא להפסיק את הכאב ובמקרים אחרים המטרה היא להיכנס להיריון. לצורך הפסקה של כאב ודימום, ניתן לנסות טיפול תרופתי או ניתוח. במקרים בהם אישה הלוקה במחלה מעוניינת להיכנס היריון, יתכן שיידרש ניתוח להסרת השתלים.

טיפולים של אנדומטריוזיס כוללים:

• תרופות ללא מרשם לשכוך כאבים. 
• גלולות למניעת היריון. 
• טיפול הורמונאלי. 
• ניתוח לפרוסקופי לצורך הסרת שתלים ורקמת צלקת.

כמוצא אחרון לטיפול בכאבים עזים, נשים מסוימות עוברות ניתוח כריתת רחם והשחלות. כאשר כורתים את השחלות, רמת האסטרוגן צונחת ורב הסיכויים שהתסמינים ייעלמו. אולם אז עלולים להופיע תסמינים של גיל המעבר וכמו כן, לא ניתן להיכנס להיריון.

נשים שמתקרבות לגיל המעבר, תנסנה בדרך כלל לטפל בתסמינים באמצעות טיפול תרופתי ולא באמצעות ניתוח. אנדומטריוזיס בדרך כלל מפסיקה להוות בעיה כאשר המחזור החודשי מפסיק.

אנדומטריוזיס תזונה

ממחקרים עולה כי שינויים תזונתיים עשויים להקל על המחלה. כך למשל תזונה צמחית בעלת תכונות אנטי דלקתיות, כגון פירות וירקות אדומים ועלים ירוקים, עשויה להועיל לנשים עם אנדומטריוזיס ולהפחית דלקתיות. בנוסף, צריכת אצות עשויה לווסת את האסטרוגן האחראי להמשך התפתחות תאי אנדומטריוזיס. יתרה מכך, צריכת ויטמין D נמצאה כמפחיתה כאב רירית הרחם, ותוספי התזונה ויטמינים C ו-E הפחיתו את תסמיני המחלה[4] [5].

לא ניתן למנוע אנדומטריוזיס. הסיבה לכך טמונה בחלקה בעובדה שלא ברור מה הגורם למחלה. אולם שימוש בהורמונים למניעת היריון (מדבקה, גלולות, או התקן תוך רחמי) לתקופה ארוכה, עשוי למנוע החמרה של אנדומטריוזיס.