לימפומה

סרטן קשרי הלימפה , סרטן בלוטות הלימפה | Lymphoma

המומחים של Infomed מסבירים:

לימפומה היא ממחלה ממאירה של סוג מסוים של תאים לבנים הנקראים לימפוציטים, שהם חלק ממערכת החיסון שלנו. לימפומה, הקרויה בעברית סרטן קשרי הלימפה או סרטן בלוטות הלימפה, מזוהה עם שתי קבוצות מוגדרות: האחת לימפומה שאינה הודג'קין (Non Hodgkins lymphoma) המהווה את מרבית מקרי הלימפומה, והשנייה לימפומה ע"ש הודג'קין (ל"ה).

סקירות אפידמיולוגיות חובקות עולם מצביעות באופן ברור על עלייה בשכיחות לימפומות בסדר גודל של 4.8% לשנה. לא נמצא קשר חד-משמעי בין גורם מוגדר כלשהו ועלייה זו בשכיחות המחלה.

בשנים האחרונות הושגה התקדמות רבה בהבנת המנגנונים ההופכים לימפוציטים מסוג B או T תקינים לממאירים, בעיקר בלימפומה שאינה הודג'קין, ובתאים בודדים ייחודיים לל"ה (תאי ריד-שטרנברג).

נהוג למסווג את הלימפומות על פי מדדים שונים: סוג התאים הלבנים, צורת התאים, סימנים גנטיים ומולקולריים והתבטאות קלינית של המחלה. בהשוואה בין דרכי הסיווג השונות עולה כי לסיווג חשיבות עליונה בהערכת התקדמות המחלה ובתכנון הטיפול לחולה הפרטני.

לימפומה תסמינים
יש שוני בולט בתסמינים הנפוצים ובסוג הלימפומות בין ילדים לבין מבוגרים.
אצל מבוגרים, בחלק קטן מהמקרים נמצאת מחלה בעלות דירוג נמוך (Low grade) אשר מתקדמת לאיטה לאורך תקופות זמן ממושכות, אך במרבית המקרים, המחלה סוערת ותוקפנית (Aggressive). הביטוי של המחלה מגוון ויכול לכלול הגדלה של בלוטות לימפה שאינן רגישות ואינן כואבות, ולרוב אינן מלוות (בתחילה) בסימנים מערכתיים כמו חום, ירידה במשקל ותיאבון ירוד. אולם, רוב הסימפטומים נובעים משגשוג בלתי מבוקר של התאים בבלוטות הלימפה ובאיברים סמוכים. כך עלולים להיגרם קשיי נשימה, בצקת בפנים, תלונות וממצאים בבטן, לרבות ירידה במשקל שלשול או עצירות, שינוי במרקם העור ובגונו, חיוורון, דימום בריריות או ממערכת העיכול, וזיהומים מזדמנים חריגים וקשים.
מעורבות איברים שמחוץ לבלוטות הלימפה אינה נדירה כלל. השכיחות של לימפומה שמקורה במוח עולה עם ההתקדמות בגיל. מעורבות של ארובת העין וגלגל העין, האשכים, הלב ומעטפת הלב, בלוטת התריס ויותרת הכליה, הלבלב, השד, מערכת השתן, הריאות ומעטפת הריאה, העור, גתות הפנים והאף, מערכת העיכול, ולימפומה ראשונית של העצם, מדווחת בספרות, וכרוכה בדרך כלל במהלך תוקפני.
אצל ילדים מוכרים שלושה סוגים מיקרוסקופיים של לימפומה, כאשר יש מתאם מובהק בין הסוג המיקרוסקופי, סוג התאים וההסתמנות הקלינית. כך, מרבית הלימפומות מעל הסרעפת הן לימפובלסטיות (תאים לא תקינים), של תאים לימפוציטים, לרוב מסוג T אך גם מתאי B, והן מאופיינות בגושים גדולים במיצר בית החזה (במדיאסטינום), בתפליטים, נוזלים, בריאות ובמעטפת הלב, בקשריות לימפה צוואריות עם תסמונת הווריד החלול עליון (חסימה של וריד זה) או ללא תסמונת זו. לעומת זאת כל הלימפומות התת-סרעפתיות מתאי B הן עם צורה אופיינית ותסמינים של מערכת העיכול כמו כאבים, הקאות, חסימת מעי והתפשטות מהירה בחלל הבטן עם חסימה של דרכי השתן.
אצל ילדים המחלה התוקפנית יכולה להתבטא כלוקמיה (סרטן הדם), עם מעורבות של מח העצם, ו/או תופעות עצביות עקב מעורבות מערכת העצבים המרכזית.
לימפומה ע"ש הודג'קין מאופיינת על ידי הגדלת בלוטות לימפה היקפיות עם סימנים מערכתיים או בלעדיהם, ולעיתים בצורה סמויה בחלל החזה הקדמי או באיברים הקשורים למערכת הלימפה אשר נמצאים בבטן. התא הייחודי למחלה נקרא על שמם של ריד ושטרנברג, וזוהה כתא לימפוציטי מסוג B. חומרת המחלה וסיכויי ההחלמה תלויים במידת התפשטות המחלה, כלומר, אם מדובר במחלה מקומית או מפושטת .
סיבות וגורמי סיכון
מהלך המחלה כמו בסוגי סרטן אחרים, מייצג תהליך רב-שלבי הכולל הצטברות של פגיעות גנטיות מרובות המשפיעות על החומר הגנטי שאחראי על הגנה מפני התרבות לא מבוקרת של התאים . במחלת הלימפומה תהליך זה מוביל להתרבות בלתי מבוקרת של סוג תאי הדם הלבנים, הלימפוציטים.
למחלה אין גורם סיכון מסוים, אך ישנם מספר מאפיינים המהווים את גורמי הסיכון למחלה:
• המחלה שחיכה יותר אצל גברים.
• הסיכון ללקוחת במחלה עולה עם הגיל.
• חשיפה לקרינה.
• חשיפה לכימותרפיה.
• חשיפה לכימיקלים מסוימים כמו אלו המצויים בקוטלי חרקים ועשבים.
• בעיה במערכת החיסון.
• מחלות אוטואימוניות .
• נמצא קשר ברור בין נגיפים מסוימים הקרויים EBV, HHV-8, HTLV-1, לבין התפתחות של סרטן.
אבחון ובדיקות
סיבוכים אפשריים
סיבוכים של סרטן הלימפה, מתפתחים בעיקר כאשר המחלה לא מטופלת. סיבוכים אלו כוללים התפשטות של התאים הממאירים לרקמות שונות בגוף, אשר גורמים לתסמינים בהתאים למיקומם בגוף, ואף עשויים לגרום למוות.
סיבוכים של הטיפול בסרטן הלימפה נובעים מטיפולי הקרינה וכוללים בחילות, הקאות, עייפות ונשירת שיער. כמו כן הטיפול הכימותרפי מלווה בתופעות לוואי משלו, בהתאם לסוג הטיפול. בין היתר התופעות הקיימות הן ירידה בספירת הדם, בחילות, כיבים בחלל הפה, נשירת שער ופגיעה בפוריות.
טיפולים ותרופות
מרבית החולים מטופלים בשילוב של תרופות, לפי פרוטוקולים שנבנו על בסיס עקרונות מורכבים, על ידי קבוצות רב-לאומיות ממרכזים אונקולוגים גדולים. חלקם מטופלים בקרינה, אם כי המגמה לצמצם עד כמה שניתן בגישה זו. מספר פרוטוקולים כוללים אפשרות של השתלת תאי אב, אם כי אמצעי זה שמור למקרים מיוחדים.
לאחרונה התווספו תרופות חדישות, שהן תוצאה של הבנת המנגנונים המולקולריים המעכבים או מדכאים תוצרי גנים המעורבים בתהליך הממאיר של הסרטן.
כאשר הטיפול נחשב מוצלח, ניתן להגדיר החלמה מלאה מהמחלה לאחר מספר שנים ללא חזרה של הגידול. במצבים אלו, ישנה תגובה טובה לטיפול, וכבר תוך מספר חודשים של טיפול ממוקד, אפשר להתחיל לחוש בשיפור ולחזור לאט לאט לשגרה. תגובה חלקית, חוסר תגובה או במקרה של חזרה של הגידול, הזמן הנדרש להחלמה ושיפור במצב מתארך.
עם זאת, למרות כל הפיתוחים והטיפולים, המחלה עלולה להיות קשה וקטלנית בחלק מהמקרים.
מעבר לטיפול התרופתי במחלה, האבחון של המחלה וקבלת הבשורה עשויים להיות קשים מאוד על המטופל מבחינה נפשית, וחשוב להיעזר במעגלי תמיכה רבים ככל האפשר, מהמשפחה והחברים ועד הצוות הרפואי ועמותות שונות. מומלץ להשתדל ולשמור על שיגרת החיים עד כמה שאפשר, ולהתוודע למהלך המחלה והטיפולים בה בכדי לדעת למה לצפות.
כחלק מהטיפול, מומלץ על שמירה על אורח חיים בריא, הקפדה על תזונה בריאה, פעילות גופנית (בהתאם ליכולת), ופעילויות שמעלות את מצב הרוח .
מניעה
רוב גורמי הסיכון למחלה לא ניתנים לשליטה, אך עדיין יש מספר דברים שאפשר לעשות:
• הימנעות מהתנהגויות המעלות את הסיכון ללקות ב-AIDS והדבקות בצהבת מסוג C, אשר מחלישות את המערכת החיסונית.
• הימנעות מחשיפה לקרינה ככל הניתן.
• הימנעות מחשיפה לכימיקלים כמו בנזן וקוטלי חרקים ועשבים.
• שמירה על משקל תקין ותזונה בריאה.
• לעיתים רחוקות, מתפתח סרטן קשרי הלימפה בצלקת שמסביב לשתלי חזה, ולכן ההחלטה על הכנסת שתלים כאלו צריכה להילקח בכובד ראש.

רופאים בתחום

יילוד וגינקולוגיה, רפואת נשים

ד"ר עמנואל אטלי

4.9

( 31 חוות דעת )

"מקסים, רגיש, ומסביר בסבלנות ומקצועיות רבה!"

קראו עליי עוד

הפרעות קשב וריכוז

ד"ר גלעד חבצלת

4.9

( 24 חוות דעת )

"דר' חבצלת אדם מקסים. נעים מקשיב רופא קשב וריכוז מצויין ובעל ידע נרחב בטיפול. ממליצה בחום לפנות אליו.. כבר ילד שני שלי שמטופל אצלו ואני מאוד מרוצה. כן ירבו כמוהו!"

קראו עליי עוד

נוירולוגיה

ד"ר מיכאל רוטשטיין

( 16 חוות דעת )

"רופא ובן אדם מקסים, עם גישה נעימה לילד. מרפאה נקיה נעימה מסודרת ומלאה בצעצועים מהנים."

קראו עליי עוד

לכל המומחים שלנו>

המומחים של Infomed עונים על שאלות:

שאלה: אני בן 27 עם רקע של לימפומה נון הודג'קינס שעם הזמן התחלפה להודג'קינס. סיימתי לאחרונה טיפול כמותרפי חזק במיוחד. בעבר קיבלתי הקרנות לבית החזה עד למינון המקסימלי בהפרש של שנתיים-שלוש. לאחרונה נמצא בבדיקות דם TSH כ-30, ו- FT4 10.6, והטיפול שהמומלץ הוא
תשובה: חשיפה לקרינה גורמת למספר בעיות בבלוטת התריס. אחת מהן היא התפתחות של תת-פעילות של הבלוטה, אשר מתרחשת בדרך כלל כ-3-2 שנים לאחר החשיפה. המצב שכיח יחסית לאחר קרינה טיפולית בגידולים באזור הראש והצוואר. הטיפול באלטרוקסין יהיה קרוב לוודאי לכל החיים. הורמוני הבלוטה או תחליפיהם אשר ניתנים בכדורים, חיוניים מאוד לפעילות התקינה של הגוף, ולכן לא הייתי מפסיקה בשום אופן את נטילתם. אם הערכים יחזרו לנורמה, זה רק יהיה סימן לכך שאתה נוטל מינון מספיק של אלטרוקסין. אבל אם תפסיק לקחת את התרופה, המצב יחזור לקדמותו. תוכל לקרוא בפורטל אינפומד על תת פעילות של בלוטת התריס והשלכותיה. בברכה, ד"ר שירי אורי - אינפומד
לפתיחה בעמוד חדש >
שאלה: אני בן 24. בבדיקות דם שערכתי לפני כמה ימים היה ערך ה- B12 גבוה, 1496, בעוד שרמת המקסימום הנורמלית היא 600. מה הסיבה לערך כה גבוה? האם זה מסוכן?
תשובה: לא ידוע על השפעות מזיקות של כמות גבוהה של ויטמין B12. עם זאת, יש לבדוק מדוע הרמה כל כך גבוהה. האם אתה לוקח תוספי מזון עם ויטמין B12? אם כן, יש להפסיקם, ועליך לפנות לרופא המשפחה כדי לברר שאלה זו. ד"ר שירי אורי - אינפומד
לפתיחה בעמוד חדש >
שאלה: מה קורה במהלך מחלת הלוקמיה?
תשובה:
ברוב מקרי הליוקמיה, ישנם יותר מדי תאי דם לבנים חריגים. תאי הליוקמיה הללו דוחקים את תאי הדם הרגילים במוח העצם ומצטברים בבלוטות הלימפה, בכבד ובטחול. זה מקשה על גופכם להילחם במחלה.
תאי הדם הלבנים שלכם מסייעים לגופכם להילחם בזיהומים. תאי הדם האדומים שלכם מוודאים שכל חלקי גופכם מקבלים את החמצן לו הם זקוקים. הטסיות שלכם מונעות מכם מלדמם יותר מדי. כשתאי הליוקמיה דוחקים את התאים הרגילים, דמכם אינו מסוגל לבצע את עבודתו. אתם עלולים להיפצע ולדמם יותר בקלות, ללקות ביותר זיהומים ולהרגיש עייפים מאד.
כימותראפיה או הקרנות המשמשות לטיפול בסרטנים אחרים, כמו סרטן השד או לימפומה מסוג הודג'קינס, עלולות לעתים לגרום לליוקמיה כעבור חודשים או שנים (זהו תרחיש נדיר).
שיעורי השרידה שונים לסוגים שונים של ליוקמיה. שיעור שרידה של חמש שנים פירושו אחוז האנשים שעודם חיים חמש שנים או יותר לאחר שאובחנו. אולם יש לזכור שכל אדם שונה מרעהו. מספרים אלה אינם משקפים בהכרח מה יקרה במצב הפרטי שלכם. חוקרים ממשיכים לפתח טיפולים חדשים וטובים יותר לליוקמיה. שיעורי השרידה של חמש שנים הם:
20% עד 40% ללוקים בליוקמיה מיילוגנית חריפה (AML – בכפוף לתת הסוג המדויק).
74% ללוקים בליוקמיה לימפוציטית כרונית.
למעלה מ-70% ללוקים בליוקמיה מיילוגנית כרונית (CML) המקבלים השתלת מוח עצם. (נתון זה נכון לאנשים בני 50 או פחות המטופלים תוך שנה מן האבחון. השתלות אינן מצליחות באותה מידה אצל אנשים מבוגרים מזה או אנשים שאובחנו כלוקים ב-CML יותר משנה טרם הטיפול). נטילת אימטיניב (המכונה גם Gleevec) לטווח ארוך עשויה לסייע בהארכת חיים, אולם טרם בוצעו מחקרים ארוכי-טווח בנושא. ליוקמיה לימפובלאסטית חריפה (ALL) שונה אצל ילדים מאשר אצל מבוגרים. בהינתן טיפול, קרוב ל-80% מן הילדים ו-40% מן הבוגרים נמצאים נקיים מליוקמיה במשך זמן רב לאחר מכן.
לפתיחה בעמוד חדש >
שאלה: אבי, בן 77, סובל מכאבים בצידי המותניים למעלה מחודש, ושום כדור לכאבים לא עוזר. הוא סובל מבעיות בדרכי השתן: ערמונית מוגדלת, גידול ואבנים בדרכי השתן, כיס שתן מעובה וזיהומים בדרכי השתן זה כמה שנים. בבדיקת CT שעבר בשבוע שעבר, בנוסף לבעיות אלה, נוספו עו
תשובה: הממצא העיקרי בבדיקת ה- CT שעבר אביך הוא דיסקיטיס. זו דלקת של הדיסק הבין-חולייתי, שנגרמת על ידי זיהום חיידקי המתפשט לרוב מאתר אחר בגוף. מאחר שאביך סובל מדלקות חוזרות בדרכי השתן, ייתכן שזהו המקור לזיהום. הדלקת גורמת לכאבים עזים, ולרגישות באזור החוליות המעורבות, אשר אינם מוקלים בנטילת משככי כאבים. במבוגרים, בשונה מילדים, הדלקת מתפתחת במשך זמן מה, ולכן קשה לעיתים להגיע לאבחנה במשך שבועות ואף חודשים. אבחנה של דיסקיטיס מבוצעת על ידי בדיקות דימות כמו בדיקת CT. בהמשך יש לקחת תרביות דם או ביופסיה מהדיסק הנגוע על מנת לאשש את האבחנה ולזהות את החידק המזהם. הטיפול כולל ריתוק למיטה וטיפול אנטיביוטי רחב טווח, לרוב תוך-ורידי. מומלץ לפנות בדחיפות לרופא, אשר בהתאם לממצאי הבדיקה הגופנית וה- CT ישקול אם יש מקום לטיפול באשפוז. באשר לבלוטות שהודגמו - מדובר בקשריות לימפה מוגדלות. הגדלה של קשריות לימפה אכן עשויה להעיד על פיזור גרורתי של מחלה ממאירה, אולם במקרה זה, סביר שמדובר בקשריות מוגדלות בתגובה לדלקת שממנה סובל אביך. איחולי בריאות, ד"ר נועה גולדשר מינרבי - אינפומד
לפתיחה בעמוד חדש >