אלצהיימר (Alzheimer's disease)

ראשי

תאור


מחלת אלצהיימר היא מחלה ניוונית מתקדמת הפוגעת במוח וגורמת לשיטיון. נפגעים במיוחד קליפת המוח והמבנים הסמוכים לה, האזורים השולטים בתהליכי חשיבה (חלקה הקדמי של האונה הקדמית) והזיכרון (חלקה התיכון של האונה הרקתית).


מחלת אלצהיימר שכיחה לאחר גיל 65. שכיחותה בעשור השביעי לחיים בשיעור של כ-5%. כמחצית מבני 85 ומעלה לוקים בה. המחלה קרויה על שמו של הרופא הגרמני ד"ר אלואיס אלצהיימר ותוארה לראשונה בשנת 1907. תסמיני המחלה מתפתחים באופן הדרגתי במשך חודשים.


מקובל לסווג את ההתקדמות של מחלת אלצהיימר לארבעה שלבים: טרום-תסמיני, מוקדם, אמצעי ומאוחר. בשלב המוקדם החולה מתקשה לזכור פרטים בטווח הקצר, נוטה לאבד חפצים, מתקשה להתמצא בזמן ובמקום, וכן הוא מתקשה לנהל את ענייניו הכספיים ואת צורכי ביתו. בשלב האמצעי, הליקויים מחמירים ונוספות לעיתים הפרעות בהתנהגות: אי-איכפתיות (אדישות - אפתיה) הזיות, מחשבות שווא, שוטטות, חרדה, רגזנות ואי-שליטה על הסוגרים. בשלב המאוחר החולה מתקשה לתקשר ולדאוג לצורכיו הבסיסיים ותלותו במטפליו מלאה. תוחלת החיים הממוצעת מעת אבחון השיטיון היא כשמונה שנים. הגורם למחלת אלצהיימר אינו ידוע. גיל מתקדם, יתר-לחץ-דם, סוכרת וכן סיפור של מחלת אלצהיימר במשפחה הקרובה, מהווים גורמי סיכון. נשאות גנטית של 4 Apo-E, אחת ההסתמנויות של חלבון ה-Apo-E העוזר בנשיאת הכולסטרול בדם, מגבירה את הסיכון לחלות במחלת אלצהיימר בגיל מבוגר.


הליקויים במחלת אלצהיימר אופייניים, ובכללם: רובדים (Senile plaques) המורכבים מליבת חלבון העמילואיד וסביבו תאי עצב מנוונים, ותגובה רקמתית המזכירה דלקת, טנגלים (Tangles), פקעת של צינוריות תוך-תאית המכילה את החלבון טאו (Tau) מזורחן במידה יתרה, אובדן תאי עצב בקליפת המוח, וירידה במספר הצמתים בין תאי העצב (סינפסות).


אבחון מוקדם ומדויק של המחלה עוזר לחולה ולבני משפחתו לתכנן את המשך צעדיהם. אבחון ודאי (Definite) מתאפשר בהצלבת התסמונת הקלינית והשינויים הפתולוגיים. ברוב המקרים אין הוריה להתקנת ביופסיית מוח לאישור האבחון, וניתן להסתפק באבחון בדרגת סבירות גבוהה (Probable). אבחון בסבירות גבוהה נקבע על סמך הסתמנות ומהלך אופייניים ולאחר שלילת גורמי שיטיון אחרים.


בירור ההסתמנות הקלינית דורש הערכה מדוקדקת של תפקודי הזיכרון, הקשב, הריכוז, השפה, תפקודים חזותיים מרחביים, תכנון פעולות, ופתרון בעיות, וכן בדיקה גופנית, בדיקה נירולוגית והערכת התפקוד הנפשי. גורמים נוספים לשיטיון נשללים בעזרת ניתוח ההיסטוריה הרפואית, הבדיקות הקליניות ובדיקות מעבדה (דם, שתן ולעיתים נוזל חוט שדרה). בדיקת הדימות (סורק מחשבי או מגנטי של המוח) מומלצות בדרך כלל לפחות פעם אחת במהלך המחלה ולפי ההסתמנות הקלינית. רופאים מיומנים ומנוסים מסוגלים לאבחן את מחלת אלצהיימר ברמת דיוק שהיא למעלה מ-90%.


הטיפול במחלת אלצהיימר מיועד למנוע, לעצור או להאט תהליכים הגורמים לנזק מצטבר במוח, ולטפל בתסמינים הקליניים. התרופות המוצעות כיום מבוססות על ההנחה כי המחלה גורמת לשרשרת תהליכים שבסופה שוקע חלבון העמילואיד. המוח מגיב בתגובה דלקתית הגורמת הרס לתאי עצב, וחוסר בנירוטרנסמיטורים - Neurotransmitters (חומרים האחראיים למעבר מידע כגון אצטילכולין, נוראדרנלין וסרוטונין).


הנירוטרנסמיטר שרמתו נמוכה במיוחד במחלת אלצהיימר, ואשר אליו מכוונות התרופות המקובלות כיום הוא האצטילכולין. התרופות מעלות את רמת האצטילכולין במוח בכך שהן מעכבות את פירוקו. קיימות שלוש תרופות הפועלות על פי מנגנון זה: Donepezil, Rivastigmine ו-Galantamine. התרופות מאטות את ההחמרה הקלינית ויעילות לשיפור תפקודי הקשב, הריכוז והזיכרון בקרב 30% מהחולים לערך.


בשלבים הראשונים של המחלה השפעות הלוואי המשותפות לקבוצת תרופות זו כוללת בחילות, הקאות, שלשולים והזעת-יתר. ההשפעות חולפות בדרך כלל לאחר מספר ימי טיפול. קיימות תרופות נוספות אשר פעולתן מעכבת/מאטה תהליכים הרסניים במוחם של חולי אלצהיימר, כגון תרופות נוגדות חמצון, תרופות נוגדות דלקת והורמונים. יעילותן של תרופות אלו טרם הוכחה. בנוסף לניסיון לעצור את התקדמות המחלה, יש לטפל בשינויים ההתנהגותיים הנלווים לעיתים קרובות למחלת אלצהיימר.



תופעות נלוות וסיבוכים

בשלב מתקדם של מחלת אלצהיימר החולים עלולים לאבד את היכולת לטפל בעצמם.

עובדה זו יכולה להוביל לבעיות רפואיות נוספות כגון:

דלקת ריאות- הקושי בבליעה של מזון ונוזלים עלול לגרום לחולי אלצהיימר לשאוף חלק מהמזון והמשקאות אל דרכי הנשימה והראות, דבר שעלול להוביל לדלקת ראות.

זיהומים- בשל אי שליטה על הסוגרים (שתן) נדרש לעתים שימוש בקטטר, שמעלה את הסיכון לזיהומים בדרכי השתן. זיהומים כאלה שאינם מטופלים עלולים לגרום לזיהומים חמורים יותר, שעלולים להוביל בסופו של דבר למוות.

פציעות כתוצאה מנפילות- חולי אלצהיימר הלוקים בבלבול, נוטים יותר ליפול. הנפילות עלולות לגרום לשברים. בנוסף נפילות הן סיבה נפוצה לפגיעות חמורות בראש, כגון דימום במוח.


אבחון ובדיקות

אבחון ובדיקות

הרופאים מסוגלים לאבחן במדויק 90% מהמקרים של אלצהיימר. ניתן לאבחן את המחלה באופן מוחלט רק לאחר המוות, באמצעות בדיקה מיקרוסקופית לגילוי Plaques ו – Tangles.

על מנת להבחין בין מחלת אלצהיימר ובין סיבות אחרות לאובדן הזיכרון, הרופאים מסתמכים בדרך כלל על הבדיקות הבאות:

·         בדיקות מעבדה

·         בדיקות נוירפסיכולוגיות

·         סריקות מוח

באמצעות התבוננות בסריקות של המוח, הרופאים יכולים לעיתים לראות ולהצביע על ממצאים חריגים – כמו קרישי דם, דימומים או גידולים - שעלולים להיות סימנים וסימפטומים של המחלה. בדיקתPositron emission tomography (PET) מסוגלת לגלות אזורים במוח שהם פעילים פחות וצפיפות של לוחיות Plaques.

MRI – בדיקת תהודה מגנטית

CT – סריקה טומוגרפית

PET – טומוגרפיה על ידי פליטת פוזיטרון


מניעה וטיפול

טיפולים ותרופות

נכון להיום, אין מרפא למחלת אלצהיימר. לפעמים נוירולוגים רושמים תרופות להקלה על התסמינים המתלווים לעתים קרובות למחלה, ביניהם נדודי שינה, שוטטות, חרדה, חוסר מנוחה ודיכאון. אך רק שני סוגים של תרופות הוכחו כמועילים בהאטת ההתדרדרות הקוגניטיבית, שנובעת ממחלת אלצהיימר: מעכבי Cholinesterase ו- (Memantine (Namenda.

מניעה

כיום אין דרך שהוכחה כמוצלחת לטיפול במחלת אלצהיימר שכבר התפרצה. ניסויים שנערכו בבני אדם, לחיסונים נגד המחלה הופסקו לפני מספר שנים, משום שאצל חלק מהמשתתפים במחקר שקיבלו את החיסון התפתחה דלקת חמורה במוח.

יחד עם זאת ניתן לצמצם את הסיכון לחלות במחלה אלצהיימר כפי שמצמצמים את הסיכון לחלות במחלות לב. רבים מהגורמים שמגבירים את הסיכון לחלות במחלות לב, עלולים להגביר גם את הסיכון לחלות בשיטיון. השחקנים הראשיים הם לחץ דם, כולסטרול ורמות הסוכר בדם.

הקפדה על פעילות – גופנית, שכלית וחברתית – עשויה אף היא להקטין את הסיכון לחלות במחלת אלצהיימר.

טיפולים אלטרנטיביים

ויטמין E - מספר מחקרים הוכיחו שויטמין E עשוי להאט את התקדמות המחלה, בעוד שמחקרים אחרים מראים שהוא אינו מועיל. הרופאים מזהירים מפני נטילת מינון גבוה של ויטמין E, משום שהוא עלול להגדיל את הסיכון למוות מסיבות קרדיווסקולריות.

גינקו - יש המאמינים, שתמצית עלי העץ גינקו בילובה עשויות לסייע בעיכוב ההתפתחות של בעיות זיכרון הקשורות במחלת אלצהיימר. אך מחקר רחב היקף שנערך לאחרונה, הוכיח שהשימוש בתמצית אינו יעיל. לתשומת לבכם תכשירים אלו עלולים להשפיע על פעילותן של תרופות לדילול הדם ולגרום לדימומים.

הפרזין A - הפרזין A המופק מאזוב סיני, פועל כפי הנראה באותה הדרך כמו תרופות מעכבות Cholinesterase. שימוש בהפרזין A יחד עם תרופות כמו דונפזיל (אריצפט) מגביר את הסיכון לתופעות לוואי רעילות, לכן אין ליטול אותם בו זמנית.







פורומים, 

זמנית לא ניתן לשאול שאלות בפורום זה.
הודעה
מחבר
תאריך/שעה



הצטרפו לאינדקס הרופאים!