מאניה דפרסיה, הפרעה דו-קוטבית

אין מידע ממשי מהו הגורם להופעת מאניה דפרסיה, אך גורמים ביוכימיים, גנטיים ופסיכולוגיים מיוחסים להפרעה זו[3]:

• גורמים ביולוגיים: הסובלים מהפרעה בי פולארית מאופיינים בשינויים ברמות ובפעילות ביו-כימית מוחית, שינויים במאזן ההורמונלי בגוף, שינויים בדפוסי השינה.
• גורמים גנטיים: ישנו תפקיד מרכזי לתורשה וכן ידוע כי במקרים בהם קרוב משפחה סובל מהפרעה בי-פולארית גדל הסיכוי ללקות בהפרעה זו, אך הדבר נכון גם לגבי הפרעות מצב הרוח אחרות.
• גורמים פסיכולוגיים: הגישה הדינאמית ניסתה למצוא כל מיני הסברים להפרעה, כשהידועה בהן היא 'תיאורית ההגנה המאנית' שרואה במאניה מנגנון הגנה שנועד לפצות על רצון לפגיעה עצמית, דיכאון וחוסר אונים.
• גורמים סביבתיים: מקובל לחשוב כי לסביבה ישנו תפקיד מרכזי כלשהו בגרימת התפרצות ההפרעה הדו קוטבית. אולם מחקרים אשר בוצעו בתאומים זהים מצביעים על כך שייתכן ותאום אחד יסבול מן ההפרעה הדו קוטבית בעוד שהתאום הזהה לו לא יסבול ממנה – משמעות הדבר הוא שאין די בגנטיקה בלבד בכדי לגרום להתפרצות ההפרעה.

ההערכה אומרת כי כאחוז אחד מכלל האוכלוסייה סובל מהפרעה דו קוטבית. בכל אופן, מספר חוקרים סבורים כי מאניה דפרסיה מתרחשת ברצף, וכי יש בני אדם רבים נוספים אשר לוקים בצורות אחרות של ההפרעה, וכלאלה מעלים את אחוז הלוקים בה עד לרמה של כשישה אחוזים מכלל האוכלוסייה.

יתר על כן, ייתכן כי בני אדם מסוימים אינם מאובחנים מכיוון שהם אינם פונים לקבל טיפול תרופתי, וזאת בעקבות קבלת אבחנה שגויה של דיכאון עקב כך שהתסמינים שלהם אינם תואמים את אמות המידה האבחנתיות המקובלות.

מאניה דפרסיה מסוג I פוגעת במספר זהה אצל נשים ואצל גברים, אך הפרעה דו קוטבית מסוג II, הסוג המואץ של ההפרעה, נפוץ יותר באוכלוסייה הנשית. בכל אחד מן המקרים, הפרעה דו קוטבית נוטה להופיע בגילאים שבין 15 ל- 30.

גורמים אשר עלולים להגדיל את הסיכון לפתח מאניה דפרסיה כוללים בין השאר:

• כאשר מישהו מבני המשפחה הביולוגיים שלך סובל מהפרעה דו קוטבית
• המצאות בתקופות המלוות במתח רב
• שימוש בחומרים ממכרים
• שינויים קיצוניים באורח החיים, כמו מוות של אדם אהוב

אבחון וטיפול נכונים יכולים לעזור לאנשים עם הפרעה דו קוטבית לנהל חיים בריאים ופעילים. שיחה עם רופא/ה המשפחה היא הצעד הראשון. במקרים רבים יומלץ כבר בשלב הראשוני לספק הפניה למטפל/ת מבריאות הנפש, כגון פסיכיאטר, פסיכולוג/ית או עובד/ת סוציאלית קלינית[4].

אבחון של הפרעה דו-קוטבית על-ידי פסיכיאטר/ית בדרך כלל נעשה על סמך הסימפטומים שהאדם מתאר, ההיסטוריה הרפואית שלו וההיסטוריה הרפואית המשפחתית שלו. כאשר קיים חשד שהמטופל/ת סובלשת מהפרעת מאניה דפרסיה, במקרים מסוימים יתבצעו מספר בדיקות מעבדה ואבחון פסיכולוגי. כל אלה יכולים לסייע בשלילה של בעיות אחרות, כמו גם לאבחן האם קיימים סיבוכים אחרים בהקשר של ההפרעה או אם ישנן מגבלות רפואיות כלשהן לפני התחלת הטיפול[4].

אמות המידה לאבחון מאניה דפרסיה

על מנת לאבחן מאניה דפרסיה, חייבת להיות התאמה לאמות המידה המפורסמות במדריך הסטטיסטי לאבחון הפרעות נפשיות Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (DSM). מדריך זה מפורסם על ידי איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי והוא נמצא בשימוש אצל המומחים לבריאות הנפש על מנת לאבחן מחלות נפשיות ואצל חברות הביטוח השונות על מנת לאמוד את גובה ההחזר הכספי הניתן על הטיפול בהפרעה.

אמות המידה לאבחון מאניה דפרסיה מבוססות על אבחון הסוג המסוים של ההפרעה הדו קוטבית כמו גם על בחינת ההיסטוריה וסוג ההתקפים, כמו מאניה, היפומאניה או דיכאון. יש לשוחח עם הרופא המטפל בך על הסוג המסוים של מאניה דפרסיה ממנה אתה סובל על מנת שתוכל ללמוד יותר על המצב המיוחד שלך וללמוד על דרכי ואמצעי הטיפול בו.

ללא מתן טיפול מתאים, מאניה דפרסיה עלולה להוביל לבעיות רגשיות ונפשיות חמורות, שעלולות להיות מלוות אף בבעיות כלכליות ואפילו להביא לידי בעיות משפטיות אשר יכולות להשפיע על כל תחום מחיי היום יום שלך.

הסיבוכים שאותם יכולה הפרעת מאניה דפרסיה לגרום כוללים בן השאר:

• התאבדות
• שימוש יתר באלכוהול או בחומרים ממכרים
• בעיות משפטיות
• בעיות כלכליות
• בעיות בחיי הזוגיות
• בידוד ונידוי חברתי
• תפקוד לקוי במקום העבודה או בבית הספר

הפרעה דו קוטבית עלולה לגרום לפגיעה ניכרת בתפקודו התעסוקתי, המשפחתי והחברתי של האדם. למרות זאת, טיפול מתאים וקבוע מאפשר לקיים אורח חיים נורמטיבי ומאוזן. היעדר תובנה והתכחשות לקיומה של המחלה מאפיינים חולים מאניים רבים, ולכן מומלץ לשלב טיפול תרופתי אשר מאזן את מצב הרוח עם טיפול פסיכותרפי שמגביר את המודעות למחלה.

טיפול תרופתי: הטיפול תרופתי מהווה גורם מרכזי חשוב בטיפול בהפרעה דו קוטבית. מכיוון שטיפול תרופתי להפרעה דו קוטבית מלווה בדרך כלל בתופעות לוואי שהן אמנם נדירות אך קשות ביותר, ייתכן ותהיה מסויג ליטול את התרופות שנרשמו לך. במקרה זה תוכל לפנות אל הפסיכיאטר שלך או אל הצוות המטפל בך במחלקה לבריאות הנפש על מנת להתאים את הטיפול היעיל והמתאים לך ביותר.

• מייצבי מצב הרוח
• תרופות נגד התקפי כיפיון
• תרופות נגד דיכאון
• תרופות אחרות - תרופות בלתי שגרתיות אשר נוגדות תופעות פסיכוטיות, כמו olanzapine (Zyprexa) ו- risperidone (Risperdal) יכולות להועיל למי שאינו מפיק תועלת מתרופות נוגדי פרכוסים. כמו כן תרופות נגד חרדה, כמו benzodiazepines, יכולים לסייע לך לשפר את איכות השינה שלך. יתר על כן, תרופה אחת מסויימת, quetiapine (Seroquel), הוכחה על יד מחלק המזון והתרופות האמריקאי כיעילה לטיפול הן בהתקפי המאניה והם בהתקפי הדיכאון המאפיינים את ההפרעה הדו קוטבית.

טיפול פסיכותרפי: טיפולים אלו יעילים בהתגברות על הנטייה להתכחש למחלה, חיזוק ותמיכה בהתמודדות עם השלכותיה הפסיכוסוציאליות, סיוע בזיהוי סימנים מקדימים להופעת מאניה או דיכאון ומסירת מידע לגבי נחיצות ההתמדה בלקיחת טיפול תרופתי. ישנם מספר סוגי טיפולים היכולים להיות מועילים לך: טיפול התנהגותי הכרתי (קוגניטיבי); טיפול משפחתי; טיפול קבוצתי.

טיפול באמצעות מכות חשמל מבוקרות (ECT): טיפול באמצעות מתן מכות חשמל מבוקרות מיועד ברובו עבור בני אדם אשר סובלים מתקופות של דיכאון חמור המלווה במחשבות ונטיות אובדניות או בעבור בני אדם אשר אינם חשים בשיפור כלשהו בתסמיני המחלה למרות שטופלו כבר במגוון טיפולים אחרים. טיפול באמצעות מכות חשמל מבוקרות הינו הליך אשר בו זרם חשמלי מבוקר מועבר דרך המוח שלך על מנת לעורר התקף כיפיון.

אשפוז: במקרים מסוימים, בני אדם הסובלים מהפרעת מאניה דיפרסיה. מפיקים תועלת רבה על ידי אשפוז בבית החולים. אשפוז בבית החולים על מנת לקבל טיפול נפשי יכול לסייע לך לייצב את מצב הרוח, לא משנה אם אתה נמצא כרגע בזמן התקף מאניה במלוא עוזו או בזמן התקף דיכאון עמוק. אשפוז חלקי או תוכניות לאשפוז יום יכולים גם הם להיות אפשרות אותה ניתן להביא בחשבון.

מאניה דפרסיה היא מצב רפואי ארוך טווח וייתכן כי יהיה צורך בנטילת תרופות על בסיס יום יומי למשך כל החיים, וזאת גם בתקופות בהן אתם מרגישים טוב. הטיפול בהפרעה דו קוטבית מלווה לרוב על ידי ייעוץ של פסיכיאטר/ית שהוא בעל הכישורים המתאימים לטפל בהפרעה זו. 

ייתכן ויהיו בני אדם נוספים שיהיו מעורבים בטיפול במאניה דיפרסיה ובהם פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ואחיות לבריאות הנפש. זאת מכיוון שההפרעה הדו קוטבית יכולה להשפיע על מגוון תחומים באורח החיים היום יומי התקין שלך.

טיפול מתאים ויעיל הכרחי על מנת לצמצם את תדירות הופעתם ואת חומרת ההתקפים של תקופות המאניה ותקופות הדיכאון, יתר על כן הטיפול מאפשר לך לחיות את חיי היום יום בצורה מאוזנת ומהנה יותר. טיפול מונע – שהינו טיפול הנמשך גם בעת זמני ההפוגה של המחלה – הינו חושב בהחלט. 

בני אדם אשר פוסחים על הטיפול המונע נמצאים בסיכון גבוה יותר להישנות והופעה חוזרת של תסמיני המחלה בנוסף להיותם חשופים להפיכת התקפים מתונים להתקפי מאניה או דיכאון במלוא עוזם. במידה ויש לך בעיות בכל הנוגע לצריכת אלכוהול או חומרים ממכרים אחרים, יהיה עליך לקבל טיפול גם בעבור בעיות אלה, מכיוון שהם ידועים כמשפיעים לרעה על תסמיני ההפרעה הדו קוטבית.

אין שום דרך בטוחה ומוכחת למנוע את הופעת הפרעת מאניה דפרסיה. אולם, טיפול הניתן מיידית עם הופעת התסמינים הראשונים של הפרעה נפשית זו או אחרת יכולים לסייע במניעת החמרת מאניה דפרסיה. טיפול מניעתי ארוך טווח יכול לסייע גם הוא במניעת התקף דו קוטבי מתון להפוך להתקף מאניה או דיכאון במלוא העוז.

לעיתים, בני אדם הסובלים מהפרעת מניה דפרסיה פונים לטיפול רפואי משלים או לטיפולים אלטרנטיביים על מנת לסייע להם לשלוט בתסמינים, לשפר את מצב רוחם ולצמצם במידת האפשר את המתח הנפשי בו הם שרויים. אין הרבה מחקרים על רפואה אלטרנטיבית או משלימה והפרעה דו-קוטבית. רוב המחקרים עוסקים בדיכאון מג'ורי, כך שלא ידוע כיצד גישות אלו משפיעות על מאניה דפרסיה.

במידה ונבחר להשתמש ברפואה אלטרנטיבית או משלימה בנוסף לטיפול הרפואי, מומלץ לנקוט בכמה אמצעי זהירות:

• אל תפסיקו ליטול תרופות שנתנו לך ולא לדלג על מפגשי הטיפול. רפואה משלימה אינה מהווה תחליף לטיפול רפואי מסורתי בכל הנוגע לטיפול בהפרעה דו קוטבית.
• עדכנו את הרופא/ה ואנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש על הטיפול שלכם. ספרו באילו טיפולים אלטרנטיביים אתם מטופלים או מעוניינים להתנסות.
• היו מודעים לסכנות אפשריות. מוצרים טבעיים אינם בהכרח בטוחים יותר. לפני הטיפול ברפואה אלטרנטיבית או משלימה, שוחחו עם הרופא/ה על הסיכונים, כולל אינטראקציות אפשריות עם תרופות.